ג'ון מיינרד קיינס: גאון כלכלי וגיבור המשברבזמן משבר כלכלי חמור, טלטלות פיננסיות חורגות לעיתים קרובות מהשליטה של ממשלות ובנקים מרכזיים. כלכלנים רבים סבורים שחוסר היציבות הזה מקורו בחוסר איזון מובנה בדרישה הכוללת (אנשים וקורפורציות שקונות מוצרים ושירותים) ובכושר הייצור (מוצרים ושירותים המיוצרים).פתרון מקובל למשבר כזה הוא הגדלת ההוצאה הציבורית, וכך להגדיל את הדרישה הכוללת. אולם, בשנות ה-30 של המאה ה-20, כלכלן בריטי בשם ג'ון מיינרד קיינס הציג תיאוריה מהפכנית: הגדלת ההוצאה הציבורית, גם אם היא ממומנת בהלוואות, תוביל להאצת הפעילות הכלכלית.קיינס טען כי במהלך מיתון, עסקים בדרך כלל מפחיתים את ההשקעות שלהם בגלל חוסר ודאות וחוסר אמון. בתחילה, הם גם עלולים לפטר עובדים ולהפחית שכבות עובדים, מה שיוביל להפחתת ההוצאות של האנשים, ובכך ייצור מעגל קסמים של ירידה בביקוש.הפתרון של קיינס היה שהממשלות יגדילו את הוצאותיהן על תוכניות ציבוריות, כגון פרויקטי תשתיות, סבסודי עסקים והרחבת תכניות רווחה. הדבר ייצור מקומות עבודה, יגדיל את הכנסות העסקים ויגרום לאנשים להוציא יותר. במונחים של קיינס, הדבר "יאתחל" את הכלכלה על ידי הפסקת מעגל הקסמים.כדי לממן גירעון זה, קיינס המליץ על גביית הלוואות או הדפסת כסף. הוא האמין כי בתקופות של דפלציה, כאשר מחירי הסחורות והשירותים יורדים, הגדלת היצע הכסף תסייע להחיות את הכלכלה.במהלך מלחמת העולם השנייה, ממשלות ברחבי העולם אימצו את ההמלצות של קיינס כדי לממן את מאמצי המלחמה. לאחר המלחמה, הכלכלות עלו ביעילות, מה שגרם לתור הזהב הארוך של צמיחה כלכלית.מאז, המדיניות הקיינסיאנית נשארה פופולרית בקרב כלכלנים רבים. בזמן מיתונים כלכליים, ממשלות לעתים קרובות מגדילות את ההוצאות שלהן כדי להמריץ את הכלכלה. עם זאת, ביקורות נמתחו על הקיינסיאניות בטענה שהיא יכולה להוביל לעלייה באינפלציה ולגירעונות גדולים בתקציב.למרות המחלוקת, ג'ון מיינרד קיינס ממשיך להיות אחת הדמויות המשפיעות ביותר בהיסטוריה הכלכלית. במיוחד בזמנים של משבר, הרעיונות שלו נודעים ככלי חיוני להתאוששות כלכלית.
ג'ון מיינרד קיינס הגאון הכלכלי שפיצח את סוד המשברים
ג'ון מיינרד קיינס: גאון כלכלי וגיבור המשברבזמן משבר כלכלי חמור, טלטלות פיננסיות חורגות לעיתים קרובות מהשליטה של ממשלות ובנקים מרכזיים. כלכלנים רבים סבורים שחוסר היציבות הזה מקורו בחוסר איזון מובנה בדרישה הכוללת (אנשים וקורפורציות שקונות מוצרים ושירותים) ובכושר הייצור (מוצרים ושירותים המיוצרים).פתרון מקובל למשבר כזה הוא הגדלת ההוצאה הציבורית, וכך להגדיל את הדרישה הכוללת. אולם, בשנות ה-30 של המאה ה-20, כלכלן בריטי בשם ג'ון מיינרד קיינס הציג תיאוריה מהפכנית: הגדלת ההוצאה הציבורית, גם אם היא ממומנת בהלוואות, תוביל להאצת הפעילות הכלכלית.קיינס טען כי במהלך מיתון, עסקים בדרך כלל מפחיתים את ההשקעות שלהם בגלל חוסר ודאות וחוסר אמון. בתחילה, הם גם עלולים לפטר עובדים ולהפחית שכבות עובדים, מה שיוביל להפחתת ההוצאות של האנשים, ובכך ייצור מעגל קסמים של ירידה בביקוש.הפתרון של קיינס היה שהממשלות יגדילו את הוצאותיהן על תוכניות ציבוריות, כגון פרויקטי תשתיות, סבסודי עסקים והרחבת תכניות רווחה. הדבר ייצור מקומות עבודה, יגדיל את הכנסות העסקים ויגרום לאנשים להוציא יותר. במונחים של קיינס, הדבר "יאתחל" את הכלכלה על ידי הפסקת מעגל הקסמים.כדי לממן גירעון זה, קיינס המליץ על גביית הלוואות או הדפסת כסף. הוא האמין כי בתקופות של דפלציה, כאשר מחירי הסחורות והשירותים יורדים, הגדלת היצע הכסף תסייע להחיות את הכלכלה.במהלך מלחמת העולם השנייה, ממשלות ברחבי העולם אימצו את ההמלצות של קיינס כדי לממן את מאמצי המלחמה. לאחר המלחמה, הכלכלות עלו ביעילות, מה שגרם לתור הזהב הארוך של צמיחה כלכלית.מאז, המדיניות הקיינסיאנית נשארה פופולרית בקרב כלכלנים רבים. בזמן מיתונים כלכליים, ממשלות לעתים קרובות מגדילות את ההוצאות שלהן כדי להמריץ את הכלכלה. עם זאת, ביקורות נמתחו על הקיינסיאניות בטענה שהיא יכולה להוביל לעלייה באינפלציה ולגירעונות גדולים בתקציב.למרות המחלוקת, ג'ון מיינרד קיינס ממשיך להיות אחת הדמויות המשפיעות ביותר בהיסטוריה הכלכלית. במיוחד בזמנים של משבר, הרעיונות שלו נודעים ככלי חיוני להתאוששות כלכלית.
