פרשת דרויאנוב: הביורוקרטיה שעקפה את הצדקב-1977, הכריזה משטרת ישראל על אריה דרויאנוב כחשוד העיקרי ברצח שלווה חודרוב, ניצולת שואה בת 82. למרות היעדר ראיות משמעותיות, הואשם דרויאנוב ברצח בדצמבר 1980.חקירת המשטרה התבססה בעיקר על הודאה שניתנה על ידי דרויאנוב לאחר שעות ארוכות של חקירה נמרצת. בעוד שהודאה זו נראתה מכרעת, התברר בהמשך כי היא נתנה תחת לחץ כבד ולא מרצון.המשפט נמשך כמעט עשור, במהלכו הוצגו ראיות משפטיות חלושות ביותר נגד דרויאנוב. העדות המרכזית של העד טען שהוא ראה את דרויאנוב בורח מזירת הרצח, התבררה מאוחר יותר כשגויה.בשנת 1991, לאחר משפט חוזר, זכה דרויאנוב מכל האישומים. השופטים קבעו כי ההודאה היתה בלתי קבילה והראיות נגדו היו מעורערות.פרשת דרויאנוב היא דוגמה מזעזעת לחשיבות הגנה על זכויות הנאשם והבטחת הליך משפטי הוגן. הביורוקרטיה המשטרתית והמשפטית הובילה להרשעתו הבלתי מוצדקת של אדם חף מפשע, ולקחה לו שנים לנקות את שמו.פרשה זו מזכירה לנו את הפגמים האפשריים במערכת הצדק, והצורך בערנות בלתי מתפשרת בכל הנוגע לזכויותיהם של נאשמים. על רשויות החוק לוודא שההודאות ניתנות מרצון, והראיות מוצקות לפני הגשת אישומים.במקרה של אריה דרויאנוב, הצדק הוצא בסופו של דבר אל הפועל, אך לא לפני שהוא עבר סבל ותלאות מיותרות במשך שנים. פרשת דרויאנוב צריכה לשמש כקריאה להתעוררות לחשיבות הגנה על זכויות הנאשמים ולמניעת חפות מפשע מלהיקבר תחת ערימת ביורוקרטיה.
הבירוקרטיה הסחפה את החפות פרשת דרויאנוב שתחזיר לכם את האמון במערכת המשפט
פרשת דרויאנוב: הביורוקרטיה שעקפה את הצדקב-1977, הכריזה משטרת ישראל על אריה דרויאנוב כחשוד העיקרי ברצח שלווה חודרוב, ניצולת שואה בת 82. למרות היעדר ראיות משמעותיות, הואשם דרויאנוב ברצח בדצמבר 1980.חקירת המשטרה התבססה בעיקר על הודאה שניתנה על ידי דרויאנוב לאחר שעות ארוכות של חקירה נמרצת. בעוד שהודאה זו נראתה מכרעת, התברר בהמשך כי היא נתנה תחת לחץ כבד ולא מרצון.המשפט נמשך כמעט עשור, במהלכו הוצגו ראיות משפטיות חלושות ביותר נגד דרויאנוב. העדות המרכזית של העד טען שהוא ראה את דרויאנוב בורח מזירת הרצח, התבררה מאוחר יותר כשגויה.בשנת 1991, לאחר משפט חוזר, זכה דרויאנוב מכל האישומים. השופטים קבעו כי ההודאה היתה בלתי קבילה והראיות נגדו היו מעורערות.פרשת דרויאנוב היא דוגמה מזעזעת לחשיבות הגנה על זכויות הנאשם והבטחת הליך משפטי הוגן. הביורוקרטיה המשטרתית והמשפטית הובילה להרשעתו הבלתי מוצדקת של אדם חף מפשע, ולקחה לו שנים לנקות את שמו.פרשה זו מזכירה לנו את הפגמים האפשריים במערכת הצדק, והצורך בערנות בלתי מתפשרת בכל הנוגע לזכויותיהם של נאשמים. על רשויות החוק לוודא שההודאות ניתנות מרצון, והראיות מוצקות לפני הגשת אישומים.במקרה של אריה דרויאנוב, הצדק הוצא בסופו של דבר אל הפועל, אך לא לפני שהוא עבר סבל ותלאות מיותרות במשך שנים. פרשת דרויאנוב צריכה לשמש כקריאה להתעוררות לחשיבות הגנה על זכויות הנאשמים ולמניעת חפות מפשע מלהיקבר תחת ערימת ביורוקרטיה.
