הגלגול של פוטין ממגשר לריב במלחמת אוקראינה
המשבר האוקראיני: מגשר עד ריבפעם, ולדימיר פוטין נחשב למגשר בפתרון הסכסוך באוקראינה. בשנת 2014, בעיצומה של המחאה ביורומיידן, פוטין תיווך בין הממשלה האוקראינית למפגינים, והסכם מינסק הראשון נחתם במידה רבה עקב מאמציו.אולם הנסיבות השתנו דרמטית. כיום, פוטין הוא ראש חץ לפלישה הרוסית באוקראינה, מה שמציב אותו בעמדת ריב בולטת. הפלישה גרמה למשבר הומניטרי קשה, הרגה אלפים והכריחה מיליונים להימלט מבתיהם.המעבר מפוטין כמגשר לפוטין כאויב נובע מכמה גורמים. ראשית, שאיפותיו הטריטוריאליות של פוטין באוקראינה היו ידועות זה זמן רב. מאז עלייתו לשלטון בשנת 2000, פוטין הצהיר כי אוקראינה היא "חלק בלתי נפרד מרוסיה" והוא תמך בגלוי במתנגדים הפרו-רוסים במזרח אוקראינה.שנית, העלייה בלאומיות הרוסית, שהונעה על ידי פוטין עצמו, יצרה אקלים בו ניתן להצדיק פלישה לאוקראינה כ"הגנה" על עוינים אתניים רוסים במדינה.שלישית, חולשתו היחסית של המערב תרמה גם לביטחון העצמי המוגבר של פוטין. הפלישה הרוסית באה בעקבות תקופה של חוסר אחדות ופיצול באיחוד האירופי ובארצות הברית.המשבר האוקראיני חשף את הפער העמוק בין שאיפותיו של פוטין לבין הערכים של המערב. פוטין הוכיח כי אינו בוחל בשימוש בכוח צבאי להשגת מטרותיו, בעוד המערב נאבק למצוא דרך להתמודד עם האגרסיביות הרוסית ולהעמידו לדין על פשעי המלחמה שביצע.המשבר האוקראיני הוא גם תזכורת אכזרית לכך שגשרים יכולים בקלות להתמוטט כאשר ישנו רצון עז לגשר וריב.