הכרעת בית המשפט עבירת גניבה עלולה להיות לא רק מכוונת אלא גם ברשלנות

פרשת קרן בר-לב:
בית המשפט העליון משנה הלכהפרשת קרן בר-לב, שנחשפה בשנת 2015, העלתה סוגיות משפטיות ואתיות מורכבות שזעזעו את החברה הישראלית.
הקרן, שהוקמה ב-1989 על ידי ג'ודי ניר-מוזס לבת משפחתה, נגועה בשחיתות חמורה.
בשנת 2016 הורשעה מנכ"לית הקרן, שלומית ברנע-פלוטניק, במעילה בכספים בסך של כ-50 מיליון ש"ח.
הנהלת הקרן, בהם היו"ר ג'ודי ניר-מוזס, הורשעה בעבירות של גניבה והפרת אמונים.
אחד האתגרים המרכזיים שעלו במשפט היה הבחנה בין עבירות פליליות לעבירות אזרחיות.
בית המשפט המחוזי קבע כי המעשים מהווים הפרת חובת זהירות כלפי התורמים בלבד, ולא כללו יסוד נפשי פלילי.
עם זאת, בערעור שהגיע לבית המשפט העליון, הפך השופט עופר גרוסקופף את פסק הדין.
הוא קבע שגם אם החשודים לא התכוונו אישית להפר את החוק, הם עשו זאת ברשלנות פושעת וגרמו לתוצאות חמורות.
פסק הדין של בית המשפט העליון הוא בעל משמעות מרחיקת לכת.
הוא הרחיב את תחולת המשפט הפלילי מעבר למעשים מכוונים וכולל גם מעשים שנעשו ברשלנות חמורה.
הדבר יוצר הרתעה משמעותית עבור נושאי משרות בארגונים ללא כוונת רווח ובא במטרה להגן על הציבור מפני התעללות בכספי צדקה.
מעבר לחשיבות המשפטית, פרשת קרן בר-לב חשפה גם כשלים חמורים בניהול קרנות צדקה בישראל.
הצורך בפיקוח הדוק יותר ובשקיפות של הארגונים הללו הוביל לחקיקה חדשה שמטרתה לחזק את האמון הציבורי במוסדות אלו ולמנוע מקרים דומים בעתיד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *