המשחקים שהצילו את חיי כיצד עולם הדיגיטלי הוציא אותי מהחשכה

המשחקים שהצילו את חייבזמן שבני דורי השתוללו על מגרשי משחקים ושרפו קלוריות, אני ביליתי שעות מול מסך המחשב, מנווט בעולמות דיגיטליים.
משחקי וידאו היו המפלט שלי, העיסוק האובססיבי שלי.
כילד מופנם ומבודד, מצאתי במשחקים חברות, הרפתקאות וחוויה חושית שאף פעילות אחרת לא יכלה לספק.
המשחקים נתנו לי תחושה של מטרה, משמעות וערך עצמי.
בגיל ההתבגרות, כשנאבקתי עם דיכאון וחרדה, משחקים הפכו למקום בטוח.
הם הרגיעו את סערות נפשי, הרחיקו מחשבות אובדניות וסיפקו תחושת שליטה בחיים שלא היו בשליטתי.
כן, המשחקים היו הרבה יותר מסתם בידור בשבילי.
הם היו מציל החיים שלי.
הם הציעו לי עוגן יציב בתקופות של טלטלה רגשית.
אני לא תמים לחשוב שמשחקי וידאו הם תרופת פלא לבעיות נפשיות.
אבל בשבילי, הם היו יותר מרק משחק.
הם היו מעין טיפול שהציל אותי מעצמי.
אני יודע שיש ביקורת על השפעות שליליות של משחקים, ובצדק.
אך חשוב לזכור שלמשחקים יכולה להיות גם השפעה מיטיבה.
הם יכולים לספק מפלט, להקל על דיכאון ולשפר יכולות קוגניטיביות.
כשאני מהרהר בחיי, אני מלא תודה על התפקיד שהמשחקים מילאו בהם.
הם לימדו אותי ערכים כמו התמדה, שיתוף פעולה והפחתת מתח.
חשוב מכך, הם העניקו לי תחושה של שייכות ועזרה לי למצוא משמעות בחיים.
אמנם אינני ממליץ לכולם להסתמך יתר על המידה על משחקים, אך אני מאמין שיש בהם כוח מדהים, אותו כוח שהציל אותי.
בעולם הנאבק בתכופות בבעיות נפשיות, משחקי וידאו עשויים להוות קרן אור של תקווה ואפשרות לריפוי.