הנחישות לא ניתנת לעצירה סיפורה של סימון ביילס
כוחה של הנחישות: סיפורה של סימון ביילסבדפי ההיסטוריה של הספורט מסתתרות סיפורים אינספור על ניצחונות, הפסדים ורגעי מפתח שהגדירו מחדש גבולות של הצלחה. בין סיפורים אלה, סיפורה של סימון ביילס, אגדת התעמלות, עומד כעדות לכוחה הבלתי ניתן לערעור של הנחישות.ביילס נולדה בשנת 1997 עם חסרונות פיזיים ונפשיים. אולם, נחישותה לעולם לא התנודדה. היא התחילה להתאמן בגיל שש, ובעמל רב התגברה על קשיים פיזיים ובריאותיים כדי להפוך לכוח בלתי ניתן לעצירה על המזרן.באולימפיאדת ריו 2016, ביילס זכתה בארבע מדליות זהב וארד אחד, והפכה לאישה האמריקאית המעוטרת ביותר בהתעמלות אולימפית. אולם, סיפורה האמיתי הלך מעבר להישגים שלה.בשנת 2018, ביילס הייתה בין 156 נשים מתעמלות שהעידו על התעללות מינית מצד רופא הנבחרת דאז, לארי נאסאר. ביילס דיברה בגלוי על ההתעללות, והעלתה את המודעות לאלימות במשחקים אולימפיים.באולימפיאדת טוקיו 2020, בריאותה הנפשית של ביילס לא אפשרה לה להתמודד ברוב תחרויותיה. ההחלטה האמיצה שלה לפנות את המקום לחבריה לקבוצה נתפסה כהצגה סוחפת של כוח נפשי והכרה בחשיבות הרווחה הנפשית.סיפורה של סימון ביילס הוא עדות לכוח הנחישות. זהו סיפור על התגברות על מכשולים, ניצחון על קשיים ועל השימוש בקול כדי להשפיע על שינוי ולתת השראה לאחרים. היא הוכיחה שגבולות ההישג אינם מוגבלים על ידי נסיבות, אלא מוגבלים רק על ידי רצונו ונחישותו של האדם.