הנרי קיסינג'ר: דיפלומט מבריק או תועמלן של כוח?הנרי קיסינג'ר, לשעבר מזכיר המדינה של ארצות הברית, הוא דמות שנויה במחלוקת בפוליטיקה האמריקאית ומעבר לה. המורשת שלו מוגדרת בצורה מורכבת על ידי ההישגים הדיפלומטיים שלו מצד אחד, ובאישורו השקט להפרות זכויות אדם מצד שני.קיסינג'ר, שנולד בגרמניה ב-1923, נמלט לארצות הברית כדי להימנע מרדיפה נאצית. הוא התבלט כאנליסט אסטרטגי במשך העשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה, ופרסם את ספרו המשפיע "דיפלומטיה" ב-1969. כאשר ריצ'רד ניקסון נבחר לנשיא ב-1968, הוא מינה את קיסינג'ר ליועצו לענייני ביטחון לאומי.כיועץ של ניקסון, מילא קיסינג'ר תפקיד מרכזי במדיניות החוץ של ארצות הברית. הוא הוביל משא ומתן לפתיחת סין בפני קשרי סחר דיפלומטיים, ויזם את ועידת השלום בפריז שסיימה את מלחמת וייטנאם. על הישגיו הדיפלומטיים אלה הוענק לקיסינג'ר פרס נובל לשלום ב-1973.עם זאת, שיאו של קיסינג'ר לווה גם באישור לא מוסרי של הפרות זכויות אדם. בתור מזכיר המדינה, הוא תמך באופן גלוי במשטרים רודניים בצ'ילה ובארגנטינה, שם התרחשו מעשי עינויים ורצח. הוא גם התנגד לצעדים נגד משטרו הצבאי של אינדונזיה, על אף ההרג ההמוני של אזרחים ממוצא סיני.שיטתו של קיסינג'ר בפוליטיקה חוץ, המכונה "ריאליזם", התמקדה בכוח ובמאזן בין מעצמות. הוא האמין כי מוסר אינו יכול לשחק תפקיד בענייני מדינה והצדיק לעתים קרובות מעשי זוועה אם הם משרתים את האינטרסים הלאומיים של ארצות הברית.המורשת של קיסינג'ר נותרה חלוקה עד היום. בעיני תומכיו, הוא היה דיפלומט מבריק שהביא יציבות וסדר לעולם לא יציב. מבקריו רואים בו תועמלן של כוח, ששם את האינטרסים הגיאופוליטיים מעל לזכויות האדם והמוסר.
הנרי קיסינג'ר הגאון הדיפלומטי או השטן בעיני האנושות?
הנרי קיסינג'ר: דיפלומט מבריק או תועמלן של כוח?הנרי קיסינג'ר, לשעבר מזכיר המדינה של ארצות הברית, הוא דמות שנויה במחלוקת בפוליטיקה האמריקאית ומעבר לה. המורשת שלו מוגדרת בצורה מורכבת על ידי ההישגים הדיפלומטיים שלו מצד אחד, ובאישורו השקט להפרות זכויות אדם מצד שני.קיסינג'ר, שנולד בגרמניה ב-1923, נמלט לארצות הברית כדי להימנע מרדיפה נאצית. הוא התבלט כאנליסט אסטרטגי במשך העשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה, ופרסם את ספרו המשפיע "דיפלומטיה" ב-1969. כאשר ריצ'רד ניקסון נבחר לנשיא ב-1968, הוא מינה את קיסינג'ר ליועצו לענייני ביטחון לאומי.כיועץ של ניקסון, מילא קיסינג'ר תפקיד מרכזי במדיניות החוץ של ארצות הברית. הוא הוביל משא ומתן לפתיחת סין בפני קשרי סחר דיפלומטיים, ויזם את ועידת השלום בפריז שסיימה את מלחמת וייטנאם. על הישגיו הדיפלומטיים אלה הוענק לקיסינג'ר פרס נובל לשלום ב-1973.עם זאת, שיאו של קיסינג'ר לווה גם באישור לא מוסרי של הפרות זכויות אדם. בתור מזכיר המדינה, הוא תמך באופן גלוי במשטרים רודניים בצ'ילה ובארגנטינה, שם התרחשו מעשי עינויים ורצח. הוא גם התנגד לצעדים נגד משטרו הצבאי של אינדונזיה, על אף ההרג ההמוני של אזרחים ממוצא סיני.שיטתו של קיסינג'ר בפוליטיקה חוץ, המכונה "ריאליזם", התמקדה בכוח ובמאזן בין מעצמות. הוא האמין כי מוסר אינו יכול לשחק תפקיד בענייני מדינה והצדיק לעתים קרובות מעשי זוועה אם הם משרתים את האינטרסים הלאומיים של ארצות הברית.המורשת של קיסינג'ר נותרה חלוקה עד היום. בעיני תומכיו, הוא היה דיפלומט מבריק שהביא יציבות וסדר לעולם לא יציב. מבקריו רואים בו תועמלן של כוח, ששם את האינטרסים הגיאופוליטיים מעל לזכויות האדם והמוסר.
