הצד האפל מאחורי הסורגים התאבדות אסירים, משבר נסתר שדורש פתרון מיידי

התאבדות בקרב אסירים:
משבר נסתרהתאבדות היא גורם מוות מרכזי בקרב אסירים, ומהווה כ-30% מכלל מקרי המוות בכלא.
קצב ההתאבדות בבתי הכלא גבוה פי חמישה מאשר בקרב האוכלוסייה הכללית.
גורמי הסיכון להתאבדות בקרב אסירים כוללים:
הפרעות נפשיות, ליקויי שימוש בסמים, היסטוריה של טראומה וחוסר תמיכה חברתית.
הפרדה, בידוד ואי ודאות במערכת הכליאה יכולים גם הם להחמיר את הסיכון להתאבדות.
ההתאבדות הראשונה הידועה בכלא בוצעה על ידי נידון למוות בשם ריצ'רד הולינס, שהתאבד בשנת 1829 בכלא מידלבורי בורמונט.
המקרה שלו הוא דוגמה מוקדמת לכך שהכלא הוא סביבה נואשת ויכול להיות בעל השפעה מזיקה על בריאותם הנפשית של האסירים.
אחד האסירים המפורסמים ביותר שביצעו התאבדות הוא סוניה גאנדי, אמו של ראש ממשלת הודו לשעבר ראג'יב גאנדי.
היא מצאה תלויה בתא המעצר שלה ב-1984, לאחר שהאשימה בפומבי את פוליטיקאים קונגרסים על שרצחו את בעלה.
מותה הוביל לשערורייה פוליטית גדולה ואף גרם להתפטרות ראש הממשלה דאז, אינדירה גאנדי.
מקרה נוסף שזכה לפרסום הוא התאבדותו של ג'פרי אפשטיין, שהיה איש עסקים מיליארדר שהורשע בהברחת זנות קטינים בשנת 2019.
הוא נמצא תלוי בתאו בכלא פדרלי בניו יורק בשנת 2019, בהמתנה למשפט בעוון סחר בפרסונות קטינות לכאורה.
מותו העלה שאלות לגבי תנאי כליאתו והטיפול שניתן לו.
התאבדות בקרב אסירים היא נושא רציני שדורש תשומת לב מיידית.
הכלא צריך לספק טיפול נאות, תוכניות מניעה וקווים חמים עבור אסירים בסיכון להתאבדות.
כמו כן, חשוב לטפל בגורמי הסיכון להתאבדות, כגון הפרעות נפשיות ופרעות שימוש בסמים.