הקצב של האחדות המוזיקה שמחברת אותנו ומפרידה אותנו

מוזיקה כאיחוד ומחלקה:
הכוח של קולותהמוזיקה, בכוחה האוניברסלי, מסוגלת גם לאחד וגם לפלג את האנושות.
מחיבורי החגיגה העליזים ועד למחאות המעוררות מחשבה, המוזיקה משמשת ככלי רב עוצמה לביטוי עצמי, חיבור חברתי והשפעה חברתית.
למוזיקה היכולת לעורר רגשות עמוקים, לעורר זיכרונות ולפנות לנשמותינו המשותפות.
כאשר אנחנו שרים יחד בהופעות מוזיקה או מאזינים יחד לאמנים האהובים עלינו, נוצר בינינו קשר בלתי נתפס.
המנגינות המוכרות מביאות נחמה, בעוד המילים עוצרות הנשימה מניעות לפעולה.
עם זאת, למוזיקה יש גם פוטנציאל לפלג.
מילים חריפות ונושאים מעוררי מחלוקת יכולים לעורר מחלוקות וללבות שנאה.
כלי נגינה וסגנונות מנוגדים יכולים אפילו לשמש כסימנים למתח חברתי או גזעי.
אחד מכוכבי הזמר הידועים שעמד במרכז המחלוקת הזו היה זמר וכותב השירים ג'ון לנון.
לנון, שנודע ביצירתו עם הביטלס, היה דמות מפלגת בתקופת מלחמת וייטנאם.
מחאותיו נגד המלחמה והמילים החריפות שלו על אלימות עוררו ביקורת קשה.
למרות המחלוקת, שיריו של לנון המשיכו להדהד אצל אנשים רבים.
מילותיו העוצמתיות והמלחות של "Imagine" הציעו חזון של עולם טוב יותר, בעוד ש"Give Peace a Chance" הפכה למעין המנון לתנועת השלום.
שיריו היוו השראה לאנשים ברחבי העולם לדרוש שינוי חברתי ופיוס.
כוחן של המילים והמוסיקה של לנון מודגם כיום אף יותר עקב המלחמה המתמשכת באוקראינה.
השיר "Imagine" הפך לסימן תקווה ושלום, כאשר אנשים ברחבי העולם השתמשו בו כדי להביע הזדהות עם סבלם של האזרחים האוקראינים.
המקרה של ג'ון לנון ממחיש את הכוח הכפול שיש למוזיקה.
מצד אחד, יש לה את היכולת לאחד ולתת השראה.
מצד שני, יכול להיות לה פוטנציאל לפלג ולהסית.
בסופו של דבר, זה תלוי בנו, המאזינים, איך אנחנו משתמשים בשפה העוצמתית הזו.
האם נשתמש בה לקדם אחדות והבנה, או שנאפשר לה לזרוע מחלוקות ופירוד?