ד"ר מארק סימפסון: הפסיכיאטר ששיחק משחק מסוכןד"ר מארק סימפסון היה פסיכיאטר בעל שם שנחשב מומחה בדיאגנוזות של הפרעת זהות דיסוציאטיבית (DID). הוא זכה לתהילה בזכות עבודתו עם קורבנות טראומה מרובים לכאורה, כולל הסופרת סיביל אידסון, שטענה שפולחה 16 פעמים לפני גיל 10 ובעקבות כך פיתחה 16 זהויות נפרדות.עם זאת, המחקר והטכניקות הטיפוליות של סימפסון הועלו בסופו של דבר תחת ביקורת חריפה. מבקרים טענו שהוא רואה ב-DID תופעה נפוצה מדי, ומבטל את האבחנות המדויקות של הפרעות אחרות. הם האשימו גם שהוא מרמז למטופלים על קיומה של טראומה שלא התרחשה באמצעות טכניקות "זיכרון מחודש", שהוביל לכאורה לאבחונים שגויים של התעללות בילדות.מקרה מפורסם במיוחד הוא של פאולה פריצה, מטופלת לשעבר של סימפסון שאובחנה עם DID וטענה שהיא קורבן להתעללות מינית בילדות על ידי 97 מבוגרים. לאחר חקירות מקיפות, התובעים העמידו לדין את פריצה בגין עדות שקר והרשיעו אותה בהתעללות בילדיה שלה.שערוריות אלו הובילו להשעייתו של סימפסון ולבחינת הפרקטיקות שלו. המועצה הרפואית בקליפורניה קבעה בסופו של דבר שהוא אשם בהתנהגות לא מקצועית ורשלנות גסה, ושללה את רישיון הרפואה שלו.פרשת סימפסון מדגישה את הסכנות של אבחון יתר וזיכרון מחודש. זה מראה את החשיבות של הסתמכות על ראיות מבוססות ולא על הצעות וספקולציות. המקרה גם מדגיש את הצורך בזהירות בניהול תיקים של פשעי מין, שבהם אבחונים פסיכיאטריים יכולים למלא תפקיד משמעותי בקביעת עונשו של אדם.
חשיפת הסכנות של זיכרון מחודש המקרה המזעזע של דר מארק סימפסון, הפסיכיאטר שסיכן מטופלים
ד"ר מארק סימפסון: הפסיכיאטר ששיחק משחק מסוכןד"ר מארק סימפסון היה פסיכיאטר בעל שם שנחשב מומחה בדיאגנוזות של הפרעת זהות דיסוציאטיבית (DID). הוא זכה לתהילה בזכות עבודתו עם קורבנות טראומה מרובים לכאורה, כולל הסופרת סיביל אידסון, שטענה שפולחה 16 פעמים לפני גיל 10 ובעקבות כך פיתחה 16 זהויות נפרדות.עם זאת, המחקר והטכניקות הטיפוליות של סימפסון הועלו בסופו של דבר תחת ביקורת חריפה. מבקרים טענו שהוא רואה ב-DID תופעה נפוצה מדי, ומבטל את האבחנות המדויקות של הפרעות אחרות. הם האשימו גם שהוא מרמז למטופלים על קיומה של טראומה שלא התרחשה באמצעות טכניקות "זיכרון מחודש", שהוביל לכאורה לאבחונים שגויים של התעללות בילדות.מקרה מפורסם במיוחד הוא של פאולה פריצה, מטופלת לשעבר של סימפסון שאובחנה עם DID וטענה שהיא קורבן להתעללות מינית בילדות על ידי 97 מבוגרים. לאחר חקירות מקיפות, התובעים העמידו לדין את פריצה בגין עדות שקר והרשיעו אותה בהתעללות בילדיה שלה.שערוריות אלו הובילו להשעייתו של סימפסון ולבחינת הפרקטיקות שלו. המועצה הרפואית בקליפורניה קבעה בסופו של דבר שהוא אשם בהתנהגות לא מקצועית ורשלנות גסה, ושללה את רישיון הרפואה שלו.פרשת סימפסון מדגישה את הסכנות של אבחון יתר וזיכרון מחודש. זה מראה את החשיבות של הסתמכות על ראיות מבוססות ולא על הצעות וספקולציות. המקרה גם מדגיש את הצורך בזהירות בניהול תיקים של פשעי מין, שבהם אבחונים פסיכיאטריים יכולים למלא תפקיד משמעותי בקביעת עונשו של אדם.
