כלכלת ההיצע האם המפתח לצמיחה או אשליה כלכלית

כלכלת ההיצע בצמיחת ארה"בכלכלת ההיצע היא תיאוריה כלכלית הגורסת כי הפחתת מיסים על חברות ועשירים תמריץ השקעות, ירידת אבטלה וצמיחה כלכלית מוגברת.
תיאוריה זו קודמה על ידי הכלכלנים ארתור לאפר ורוברט מנדל בראשית שנות ה-80.
הממשל של הנשיא רונלד רייגן יישם מדיניות כלכלת ההיצע בשנת 1981, כולל קיצוצי מס משמעותיים על תאגידים ועשירים.
מדיניות זו לוותה בתקופה של צמיחה כלכלית משמעותית, הידועה בשם "ההתאוששות הכלכלית של רייגן".
כלכלני כלכלת ההיצע טענו כי הצמיחה הייתה תוצאה של המדיניות שלהם, שהמריצה השקעה ויצירת מקומות עבודה.
עם זאת, כלכלנים אחרים טענו כי הגורמים העיקריים לצמיחה היו פיחות הדולר, שדירבן את היצוא, והגברת ההוצאות הצבאיות.
לאחר שנות ה-90, יישמה ארצות הברית במידה רבה כלכלה המבוססת על ביקוש, תוך שימת דגש על גידול בתעסוקה ובהכנסה.
עם זאת, הרעיונות הבסיסיים של כלכלת ההיצע נותרו משמעותיים בעיצוב מדיניות כלכלית.
למשל, קיצוצי המיסים של הנשיא ג'ורג' וו.
בוש בשנת 2001 ו-2003 הושפעו בכבדות מכלכלת ההיצע.
גם קיצוצי המיסים של הנשיא דונלד טראמפ בשנת 2017 נגזרו במידה רבה מהעקרונות הבסיסיים של כלכלת ההיצע.
כלכלת ההיצע ממשיכה להיות שנויה במחלוקת בקרב כלכלנים.
חלקם מאמינים כי היא תמריץ יעיל לצמיחה כלכלית, בעוד שאחרים טוענים כי היא משיגה מעט ויוצרת חוסר שוויון.
עם זאת, אין ספק שכלכלת ההיצע הייתה השפעה מרכזית על מדיניות כלכלית אמריקאית בשלושת העשורים האחרונים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *