כלכלת המחסור בוונצואלה גיהנום עלי אדמות

כלכלת המחסור:
מקרה המבחן של ונצואלהמאז תחילת שנות ה-2000, ונצואלה חווה תקופה ממושכת של כלכלת מחסור, מצב שבו הביקוש לסחורות ושירותים עולה בהרבה על ההיצע.
מצב זה הוא תוצאה של מדיניות כלכלית שגויה, שכר ותקנות מוגזמים ושחיתות רווחת.
אחד הגורמים העיקריים לכלכלת המחסור בוונצואלה הוא הנחיות המגזר הציבורי של הממשלה, המכתיבות מחירים נמוכים לסחורות ומוצרים בסיסיים.
מדיניות זו נועדה להוזיל את עלויות המחיה למעוטי היכולת, אך היא יצרה חוסר תמריצים ליצרנים להשקיע בייצור.
כתוצאה מכך, ההיצע לסחורות אלו צנח, מה שהוביל למחסורים חמורים.
גורם נוסף לכלכלת המחסור הוא השכר המוגזם.
הממשלה קבעה שכר מיני גבוה כדי לפצות עובדים על עלות המחיה הגבוהה, אך צעד זה הגדיל את עלויות הייצור עבור העסקים.
במקביל, חסרה לוונצואלה תעשייה יציבה, ורוב הסחורות מיוצרות מחוץ למדינה.
הדבר מוביל לבעיות הובלה, הגדלת עלויות והחמרת המחסור.
שחיתות רווחת בקרב פקידי הממשלה תרמה אף היא לכלכלת המחסור.
חלק ניכר מהתקציב הממשלתי הולך לידי פקידים מושחתים, המפחית את כמות המשאבים הזמינים להשקעות ציבוריות.
שחיתות יוצרת גם חוסר וודאות בקרב עסקים, ומעודדת אותם להימנע מהשקעה בוונצואלה.
השלכות כלכלת המחסור בוונצואלה היו קשות.
המחסור במזון, תרופות ומוצרים בסיסיים הוביל למשבר הומניטרי.
האינפלציה גואה, וערך המטבע המקומי איבד את ערכו לחלוטין.
כלכלת המדינה התכווצה באופן משמעותי, ורבים מהאוכלוסייה פנו לעוני.
כלכלת המחסור בוונצואלה היא תזכורת לאיומים המתעוררים כאשר מדיניות כלכלית לא אחראית והשחיתות שולטים.
כדי להתגבר על משבר זה, על ונצואלה לבצע רפורמות כלכליות מהותיות, כולל ביטול הנחיות המגזר הציבורי, צמצום השכר המוגזם ומלחמה בשחיתות.
רק אז היא תוכל להתחיל להניח את היסודות לשיקום כלכלי.