מגן השמיים קוו ההגנה האחרון של ישראל
ההגנה האווירית של ישראל: קוו התקווה האחרוןישראל, הממוקמת במזרח התיכון המתוח, ניצבת בפני איומים ביטחוניים מתמידים מצד שכנותיה העוינות. אחד האיומים המשמעותיים ביותר הוא התקפות טילים ורקטות, שעלולות להסב נזקים כבדים לאוכלוסייה האזרחית ולתשתיות.לשם התמודדות עם איום זה, ישראל השקיעה משאבים אדירים בפיתוח ובתחזוקה של מערכת הגנה אווירית (AA) חזקה ומתוחכמת. מערכת זו, הכוללת טילי יירוט מתקדמים, מכ"מים ומערכות בקרה ושליטה, מהווה את קוו ההגנה האחרון של המדינה מפני מתקפות אוויריות.אחד ממרכיבי המפתח במערכת ההגנה האווירית הישראלית הוא מערכת כיפת ברזל, שהותקנה לראשונה בשנת 2011. מערכת זו עוצבה כדי ליירט רקטות לטווח קצר וטילי ארטילריה המכוונים לעבר צפון ובדרום ישראל. כיפת ברזל הוכיחה את יעילותה בשמירה על חיים והגנה מפני נזק במהלך עימותים עם ארגון הטרור חמאס ברצועת עזה.מערכת ההגנה האווירית של ישראל מסתמכת גם על מערכות הגנה מפני טילים מתוחכמות יותר ליירט איומים לטווח ארוך יותר. מערכת "יהלום" מסוגלת ליירט טילים בליסטיים וטילי שיוט, בעוד שמערכת "חץ" מספקת הגנה מפני איומים בליסטיים בגובה רב.לצד אלה, ישראל משתפת פעולה הדוק עם ארצות הברית כדי לשפר את יכולות ההגנה האווירית שלה. שתי המדינות עבדו יחד כדי לפתח ולשלב מערכות הגנה אווירית מתקדמות, כמו מערכת THAAD, המסוגלת ליירט טילים בליסטיים בזיהוי חוץ-אטמוספרי.רמת ההגנה האווירית הגבוהה של ישראל היא עדות למחויבות המתמשכת של המדינה לביטחון אזרחיה. מערכות אלה מספקות רשת הגנה מפני איומים אוויריים, ומגנות על חיים ורכוש מפני מתקפות עוינות. עם זאת, האיומים הביטחוניים שישראל ניצבת בפניהם מתפתחים ללא הרף, ויש צורך מתמיד במאמצים לפיתוח ושיפור מערכות ההגנה האווירית שלה כדי להישאר צעד אחד לפני האויבים הפוטנציאליים.