מעצרו של יגאל עמיר נקודת מפנה במלחמת ישראל בטרור

מעצרו של יגאל עמיר:
נקודת מפנה במלחמה בטרורב-4 בנובמבר 1995, נעצר יגאל עמיר לאחר שהתנקש בחיי ראש הממשלה יצחק רבין.
מעצר זה היווה נקודת מפנה במלחמת ישראל בטרור.
עמיר, יליד 1970, היה סטודנט למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, שזוהה כפעיל ימין קיצוני.
שנאתו העזה כלפי רבין, שתמך בהסכמי אוסלו עם הפלסטינים, הובילה אותו לבצע את ההתנקשות.
עם מעצרו, מיהר עמיר להודות ברצח והצהיר שעשה זאת "כדי למנוע את חלוקת ארץ ישראל".
מעצרו עורר סערה בישראל ותחושה של זעזוע לאומי.
הרצח העלה שאלות חמורות לגבי חדירתו של הטרור הימני בחברה הישראלית והצורך בחיזוק האמצעים הביטחוניים.
בעקבות מעצרו של עמיר, נעצרו ונחקרו עשרות חשודים נוספים הקשורים לארגון הימין הקיצוני שבו היה חבר.
המבצע הביא להגשת כתבי אישום נגד מעורבים נוספים, ובהם שניים מראשי התנועה.
מעצרו של עמיר והתיק המשפטי שלאחריו עזרו להגביר את המודעות למימד החדש של הטרור בישראל.
ההבנה כי הטרור יכול להגיע גם מצד הימין ולא רק מצד ארגוני טרור פלסטיניים, הובילה לשינוי באסטרטגיית הביטחון הלאומית.
מעצרו של עמיר שימש גם כהזדמנות לאחדות ולריפוי.
המדינה כולה התאחדה בגינוי הרצח ובדרישה לצדק.
ההתנקשות גם הובילה לכינונה של "ועדת שמגר", שחוקרה את הטרור כהגדרתו החוקית והמליצה על שינויים במערכת הביטחון כדי למנוע מעשים דומים בעתיד.
מעצרו של יגאל עמיר היה רגע מכריע במלחמה בטרור בישראל.
זה סימן את כישלונו של טרור הימין והוביל לחיזוק האמצעים הביטחוניים והמודעות המוגברת לסכנות הטרור מבית.
מורשתו של יום זה ממשיכה לשמש כתזכורת לחשיבות הערנות והיכולת להתחבר מול איומים על החברה הישראלית.