משורשי ההון כיצד אדאם סמית' עיצב את הכלכלה המודרנית

אדאם סמית' ודמותה של הכלכלה המודרניתאדאם סמית', מגדולי ההוגים הכלכליים בהיסטוריה, נחשב לאבי הכלכלה המודרנית.
שניים ממושגיו המהפכניים, "היד הנעלמה" ו"יתרון יחסי", עיצבו עמוקות את המחשבה הכלכלית והמדיניות הכלכלית.
היד הנעלמהסמית' טען כי אם כל פרט פועל מתוך האינטרס העצמי שלו, הרי ששוק חופשי יוביל לרווחה כלכלית כוללת.
הוא כינה זאת "היד הנעלמה".
כל אדם שואף למקסם את רווחיו, וכתוצאה מכך הוא מספק לאחרים את מה שהם זקוקים לו.
לדוגמה, יצרן נעליים מייצר נעליים למכירה, ובכך הוא מספק לצרכן מוצר חיוני.
בתמורה, הצרכן קונה נעליים, ובכך מספק ליצרן הכנסה.
כך, אינטרסים אישיים מתאחדים ליצירת יתרון הדדי.
יתרון יחסיסמית' טען גם כי כל מדינה צריכה להתמקד בייצור הסחורות שבהן יש לה יתרון יחסי.
מדובר בסחורות שהיא יכולה לייצר ביעילות רבה יותר ממדינות אחרות.
ואז, מדינות צריכות לסחור ביניהן כדי לנצל יתרונות יחסיים אלו.
ייצור סחורות שבהן למדינה אין יתרון יחסי הוא בזבוז משאבים.
מורשתו של סמית'הרעיונות של סמית' היוו בסיס לכלכלה הקלאסית ובשלהי המאה ה-20, השפיעו על התפתחות כלכלת השוק החופשי.
למרות שמחשבותיו נמצאות תחת ביקורת וחידוד מתמידים, מורשתו מוסיפה להניע את החשיבה הכלכלית המודרנית.
בשוק שוק חופשי, ההיד הנעלמה מבטיחה יעילות וקצאת משאבים אופטימלית.
מדיניות ממשלתית, כמו סובסידיות ומכסים, יכולה להפריע להיד הנעלמה ולגרום לבזבוז משאבים.
לעומת זאת, ממשלות יכולות למלא תפקיד מוגבל בהבטחת תחרות הוגנת ומתן תמיכה לאזרחים שאינם מסוגלים לספק לעצמם.
כלכלנים מודרניים מכירים בחשיבות התחרות, יעילות הקצאת המשאבים וחשיבות יכולתם של פרטים לקדם את האינטרסים העצמיים שלהם.
עם זאת, הם גם מכירים בגבולות הכלכלה הקלאסית ומדגישים את הצורך במדיניות ממשלתית ממוקדת כדי לתקן כשלי שוק ולטפל בחוסר שוויון.