אובדן אמון במוסדות הביטחון: סכנה להומוגניות החברתיתהביטחון הלאומי הוא מהבניינים החשובים והיסודיים ביותר לכל מדינה בעולם המודרני. המוסדות האמונים על שמירת הביטחון, משטרת ישראל, שירות הביטחון הכללי (שב"כ) וצה"ל, הם אלו שאמורים לאפשר לכל אזרחי המדינה, יהודים, ערבים, חילונים, דתיים – לנהל את חייהם בביטחון וללא חשש לאיומים על חייהם. אלא שלעתים, אותו ביטחון חיוני הופך להיות מושא לניצול לרעה, לחשדנות ואף לכלי לפגיעה במיעוטים.למרות המצב הביטחוני המורכב באזורנו, ישנה חשיבות עצומה לשמור על אמון הציבור, ובעיקר אמון המיעוטים, במוסדות הביטחון. ביטחון טבעי, מחייב שכלל אזרחי המדינה ירגישו בנוח לפנות למוקדי החירום, לסמוך על מערכת המשפט ולהאמין שמוסדות האכיפה יעשו כל שביכולתם למען הגנתם. אובדן אמון כזה במוסדות הביטחון, ערער את הומוגניות החברה הישראלית והפך אותה לחשדנית ומפולגת יותר.פער האמון הבולט ביותר הוא כלפי משטרת ישראל. דו"ח המרכז אדוה מגלה שבשנת 2021 רק 14% מהציבור הערבי הביעו אמון במשטרה. מספרים קטנים יותר מוצאים גם בקרב המגזר החרדי, המהווה כ-12% מאוכלוסיית המדינה. הסיבות לכך הן רבות ומורכבות, וכוללות האשמות לאלימות משטרתית כלפי מיעוטים, תחושת ניכור כלפי השלטון ואירועים שבהם נציגי מיעוטים חשדו שהמוסדות האמונים על ביטחונם מפלים אותם לרעה.השלכות אובדן אמון זה במוסדות הביטחון רחבות היקף. ראשית, משמעות הדבר היא שמיעוטים עלולים להימנע מלדווח על פשעים או פעילויות חשודות, מה שמסכן את כלל אזרחי המדינה. בנוסף, אובדן האמון מוביל למחאה אזרחית ולהפגנות מחאה, אשר עלולות ליצור חיכוך ומתיחות בין קבוצות אוכלוסייה שונות בחברה.לסיכום, שמירה על אמון הציבור, ובעיקר המיעוטים, במוסדות הביטחון היא חיונית להגנה על ביטחון המדינה, שמירה על הסדר הציבורי, וקידום ההומוגניות החברתית. על מוסדות אלו לפעול בשקיפות וביושרה, ולבנות גשר אמון עם כלל האוכלוסייה בישראל, על מנת להבטיח את ביטחונה ורווחתה של המדינה.
סכנה לביטחון המדינה אובדן האמון במוסדות הביטחון מאיים על הומוגניות החברה
אובדן אמון במוסדות הביטחון: סכנה להומוגניות החברתיתהביטחון הלאומי הוא מהבניינים החשובים והיסודיים ביותר לכל מדינה בעולם המודרני. המוסדות האמונים על שמירת הביטחון, משטרת ישראל, שירות הביטחון הכללי (שב"כ) וצה"ל, הם אלו שאמורים לאפשר לכל אזרחי המדינה, יהודים, ערבים, חילונים, דתיים – לנהל את חייהם בביטחון וללא חשש לאיומים על חייהם. אלא שלעתים, אותו ביטחון חיוני הופך להיות מושא לניצול לרעה, לחשדנות ואף לכלי לפגיעה במיעוטים.למרות המצב הביטחוני המורכב באזורנו, ישנה חשיבות עצומה לשמור על אמון הציבור, ובעיקר אמון המיעוטים, במוסדות הביטחון. ביטחון טבעי, מחייב שכלל אזרחי המדינה ירגישו בנוח לפנות למוקדי החירום, לסמוך על מערכת המשפט ולהאמין שמוסדות האכיפה יעשו כל שביכולתם למען הגנתם. אובדן אמון כזה במוסדות הביטחון, ערער את הומוגניות החברה הישראלית והפך אותה לחשדנית ומפולגת יותר.פער האמון הבולט ביותר הוא כלפי משטרת ישראל. דו"ח המרכז אדוה מגלה שבשנת 2021 רק 14% מהציבור הערבי הביעו אמון במשטרה. מספרים קטנים יותר מוצאים גם בקרב המגזר החרדי, המהווה כ-12% מאוכלוסיית המדינה. הסיבות לכך הן רבות ומורכבות, וכוללות האשמות לאלימות משטרתית כלפי מיעוטים, תחושת ניכור כלפי השלטון ואירועים שבהם נציגי מיעוטים חשדו שהמוסדות האמונים על ביטחונם מפלים אותם לרעה.השלכות אובדן אמון זה במוסדות הביטחון רחבות היקף. ראשית, משמעות הדבר היא שמיעוטים עלולים להימנע מלדווח על פשעים או פעילויות חשודות, מה שמסכן את כלל אזרחי המדינה. בנוסף, אובדן האמון מוביל למחאה אזרחית ולהפגנות מחאה, אשר עלולות ליצור חיכוך ומתיחות בין קבוצות אוכלוסייה שונות בחברה.לסיכום, שמירה על אמון הציבור, ובעיקר המיעוטים, במוסדות הביטחון היא חיונית להגנה על ביטחון המדינה, שמירה על הסדר הציבורי, וקידום ההומוגניות החברתית. על מוסדות אלו לפעול בשקיפות וביושרה, ולבנות גשר אמון עם כלל האוכלוסייה בישראל, על מנת להבטיח את ביטחונה ורווחתה של המדינה.
