פסק דין מירנדה מהפכה ששינתה את פני המשפט הפלילי

פסק הדין החלוצי ששינה את פני המשפט הפליליב-1966, פסק דין פורץ דרך בבית המשפט העליון של ארצות הברית הוביל למהפכה במשפט הפלילי:
מירנדה נגד אריזונה.
המקרה נבע מעצרו של ארנסטו מירנדה על רצח וחטיפה.
במהלך החקירה, מירנדה לא קיבל הודעה על זכויותיו החוקתיות, כולל זכותו להישאר בשתיקה ולעורך דין.
בהכרעתו הצהיר השופט ארל וורן שהודאתו של מירנדה אינה קבילה בבית המשפט כיוון שלא קיבל אזהרות נאותות לגבי זכויותיו.
בית המשפט קבע "כל אימת שאדם נלקח למעצר או נשללת חירותו בצורה אחרת, עליו לקבל הודעה בדבר זכותו להישאר בשתיקה, וכי כל דבר שיאמר עלול לשמש נגדו בבית המשפט; זכותו להתייעץ עם עורך דין ולענות להאשמות בנוכחות עורך דין.
"פסק דין מירנדה היה נקודת מפתח בצמצום התעללות בכוח במשפט הפלילי.
הוא הבטיח שכל הנאשמים יבינו את זכויותיהם הבסיסיות ושהודאות לא יושגו באמצעות כפייה או איומים.
ההשלכות של מירנדה נגד אריזונה היו מרחיקות לכת.
זה העלה את רמת ההגנה לנאשמים, חסך כסף למשלם המסים על ידי הפחתת משפטים חוזרים ונשנים, ושיפר את אמינות שיטת המשפט הפלילי.
אולם, פסק הדין לא היה ללא מבקריו.
יש שטענו כי הוא מקשה על משטרת החוק להבטיח את פתרון פשעים ולהגן על הציבור.
אחרים טענו שהוא יוצר "פרצה בגלגלי המשפט" ומאפשר לפושעים להימלט מעונשים.
למרות הוויכוח המתמשך סביבו, פסק דין מירנדה נשאר תקדים משפטי בעל ערך רב.
זהו אבן יסוד בחוקת ארצות הברית ומבטיח שהאזרחים לא יופללו על ידי המדינה ללא הגנה הולמת על זכויותיהם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *