הקול שהזניק את המהפכה: בובי דארין והמאבק לזכויות אזרחבובי דארין, זמר ופוזאיסט פופולרי משנות ה-50 וה-60, היה הרבה יותר מפרצוף יפה וקול מקסים. הוא היה גם פעיל נלהב למען זכויות האזרח, שסיכן את הקריירה שלו כדי לעמוד למען מה שהיה צודק.בשנת 1963, בזמן שסיבוב הופעות בדרום המופרד, נאמר לדארין להפריד קהל של 2,000 איש באורלנדו, פלורידה. הוא סירב בתוקף וביטל את ההופעה במקום זאת. "אני לא מאמין בהפרדה", הצהיר. "אם לא אוכל להופיע בפני כל מי שקנה כרטיס, אז אני לא מופיע".הפעולה האמיצה של דארין לא עברה ללא תגובה. הוא הוחרם במספר ערים בדרום, וקיבל איומי מוות. עם זאת, הוא לא הזדעזע. הוא השתמש בפלטפורמה שלו כדי לדבר נגד גזענות בכל הזדמנות אפשרית, והפך לדובר בולט של התנועה לזכויות האזרח.דארין אפילו הלחין שיר מחאה בשם "סימפונית חופש איטית", שביקשה לסיים את ההפרדה ולקדם אחדות ואהבה. השיר זכה לשבחים רבים, אך הוא גם עורר מחלוקת רבה, ורבים בתחנת הרדיו סירבו להשמיע אותו.המחויבות של דארין לזכויות האזרח מעולם לא התערערה. הוא היה חבר במועצת הלאומית של ארגון NAACP (האיגוד הלאומי לקידום אנשים צבעוניים) והופיע בקונצרטים לגיוס כספים לתנועה. הוא גם ניצל את הפופולריות שלו כדי לקדם את המטרה, וביקש מהמעריצים שלו להצטרף אליו במאבק נגד אפליה.בובי דארין נפטר בטרם עת בשנת 1973 בגיל 37, מהתקף לב. עם זאת, המורשת שלו כאמן אמיץ ופעילי זכויות אזרח ממשיך לחיות עד עצם היום הזה. הוא היה דוגמה מבריקה לכוחה של המוזיקה לגרום לשינוי, ומזכיר לנו את החשיבות של שימוש בקולנו למען הצדק.
הקול שהרעיד את ההפרדה בובי דארין ומאבקו לזכויות אזרח
הקול שהזניק את המהפכה: בובי דארין והמאבק לזכויות אזרחבובי דארין, זמר ופוזאיסט פופולרי משנות ה-50 וה-60, היה הרבה יותר מפרצוף יפה וקול מקסים. הוא היה גם פעיל נלהב למען זכויות האזרח, שסיכן את הקריירה שלו כדי לעמוד למען מה שהיה צודק.בשנת 1963, בזמן שסיבוב הופעות בדרום המופרד, נאמר לדארין להפריד קהל של 2,000 איש באורלנדו, פלורידה. הוא סירב בתוקף וביטל את ההופעה במקום זאת. "אני לא מאמין בהפרדה", הצהיר. "אם לא אוכל להופיע בפני כל מי שקנה כרטיס, אז אני לא מופיע".הפעולה האמיצה של דארין לא עברה ללא תגובה. הוא הוחרם במספר ערים בדרום, וקיבל איומי מוות. עם זאת, הוא לא הזדעזע. הוא השתמש בפלטפורמה שלו כדי לדבר נגד גזענות בכל הזדמנות אפשרית, והפך לדובר בולט של התנועה לזכויות האזרח.דארין אפילו הלחין שיר מחאה בשם "סימפונית חופש איטית", שביקשה לסיים את ההפרדה ולקדם אחדות ואהבה. השיר זכה לשבחים רבים, אך הוא גם עורר מחלוקת רבה, ורבים בתחנת הרדיו סירבו להשמיע אותו.המחויבות של דארין לזכויות האזרח מעולם לא התערערה. הוא היה חבר במועצת הלאומית של ארגון NAACP (האיגוד הלאומי לקידום אנשים צבעוניים) והופיע בקונצרטים לגיוס כספים לתנועה. הוא גם ניצל את הפופולריות שלו כדי לקדם את המטרה, וביקש מהמעריצים שלו להצטרף אליו במאבק נגד אפליה.בובי דארין נפטר בטרם עת בשנת 1973 בגיל 37, מהתקף לב. עם זאת, המורשת שלו כאמן אמיץ ופעילי זכויות אזרח ממשיך לחיות עד עצם היום הזה. הוא היה דוגמה מבריקה לכוחה של המוזיקה לגרום לשינוי, ומזכיר לנו את החשיבות של שימוש בקולנו למען הצדק.
