הקרב להפחתת אלימות הנשק בארצות הברית: הקול של ניצולי אסונות היריאלימות הנשק הינה מגיפה מתמשכת בארצות הברית, שקוטלת עשרות אלפי בני אדם מדי שנה. ניצולי אסונות ירי, כקורבנות ישירים למפלצת האלימות הזו, עומדים בקו החזית של המאבק להפחתת אלימות הנשק.קולן של ניצולי אסונות הירי הדהד בכח בשנים האחרונות, דורש צעדים משמעותיים ליישום אמצעי בטיחות אפקטיביים יותר לנשק. הם השתתפו בצעדות, נפגשו עם מחוקקים, ושיתפו את סיפוריהם האישיים כדי להעביר את המסר כי אלימות הנשק חייבת להיפסק.פולין צ'ורצ'יל, ניצולה מתקרית הירי בבית הספר סנדי הוק, הביעה את תסכלה מהחוסר בפעולה משמעותית: "אנחנו רואים יותר מדי ירי המוני, יותר מדי טרגדיות". היא מאמינה שאמצעי בטיחות לנשק, כגון בדיקות רקע כלליות, איסור על נשק תקיפה וכדומה, חיוניים להפחתת אלימות הנשק.אף שדעותיהם של ניצולי אסונות הירי עשויות להיות מעוררות מחלוקת עבור חלקם, הם אינם דורשים לצמצם את הזכות לתיקון השני. הם פשוט קוראים לצעדים הגיוניים שימנעו מאנשים מסוכנים להשיג נשק קטלני.ג'יימי גונדה, ניצולה מהירי בבית הספר מרג'ורי סטונמן דאגלס, מתמקדת בחשיבות הטיפול לבריאות הנפש כאסטרטגיה למניעת אלימות: "אם אנו רוצים להפחית את האלימות הנשק, עלינו לטפל גם בשורש הבעיה".הקול של ניצולי אסונות הירי הוא חיוני במאבק נגד אלימות הנשק. הם נותנים פנים ושמות לסטטיסטיקה המטרידה, מזכירים לנו את העלות האנושית הבלתי נתפסת של אלימות הנשק ומדרבנים אותנו לפעול למען עולם בטוח יותר.
קולם הרם של הניצולים מאבק המתמודדים עם טבחי ירי לעצירת מגפת אלימות הנשק
הקרב להפחתת אלימות הנשק בארצות הברית: הקול של ניצולי אסונות היריאלימות הנשק הינה מגיפה מתמשכת בארצות הברית, שקוטלת עשרות אלפי בני אדם מדי שנה. ניצולי אסונות ירי, כקורבנות ישירים למפלצת האלימות הזו, עומדים בקו החזית של המאבק להפחתת אלימות הנשק.קולן של ניצולי אסונות הירי הדהד בכח בשנים האחרונות, דורש צעדים משמעותיים ליישום אמצעי בטיחות אפקטיביים יותר לנשק. הם השתתפו בצעדות, נפגשו עם מחוקקים, ושיתפו את סיפוריהם האישיים כדי להעביר את המסר כי אלימות הנשק חייבת להיפסק.פולין צ'ורצ'יל, ניצולה מתקרית הירי בבית הספר סנדי הוק, הביעה את תסכלה מהחוסר בפעולה משמעותית: "אנחנו רואים יותר מדי ירי המוני, יותר מדי טרגדיות". היא מאמינה שאמצעי בטיחות לנשק, כגון בדיקות רקע כלליות, איסור על נשק תקיפה וכדומה, חיוניים להפחתת אלימות הנשק.אף שדעותיהם של ניצולי אסונות הירי עשויות להיות מעוררות מחלוקת עבור חלקם, הם אינם דורשים לצמצם את הזכות לתיקון השני. הם פשוט קוראים לצעדים הגיוניים שימנעו מאנשים מסוכנים להשיג נשק קטלני.ג'יימי גונדה, ניצולה מהירי בבית הספר מרג'ורי סטונמן דאגלס, מתמקדת בחשיבות הטיפול לבריאות הנפש כאסטרטגיה למניעת אלימות: "אם אנו רוצים להפחית את האלימות הנשק, עלינו לטפל גם בשורש הבעיה".הקול של ניצולי אסונות הירי הוא חיוני במאבק נגד אלימות הנשק. הם נותנים פנים ושמות לסטטיסטיקה המטרידה, מזכירים לנו את העלות האנושית הבלתי נתפסת של אלימות הנשק ומדרבנים אותנו לפעול למען עולם בטוח יותר.
