הזמן הקפוא של עברייניםבעולם הפלילי, הזמן מקבל משמעות ייחודית. רגעי המתיחות, הפחד והמתח נמתחים לאינסוף, בעוד שהזמן אחר סורגים עובר בקצב איטי ומעוות. עבור עבריינים כלואים, הזמן הופך למקפא, ועוצר את התקדמות החיים שמחוצה להם.אליסיה, צעירה בת 22, נידונה ל-10 שנות מאסר על פשע שביצעה מתוך ייאוש. בתוך כותלי הכלא, הזמן הפך לישות מופשטת. הימים התמזגו ללילות, והשבועות לחודשים. הגירויים החיצוניים פחתו, והמחשבות הבלתי רצויות השתוללו בראשה."כל יום היה כמו יום קודם, ובאותו זמן, כאילו נצח חלף", מספרת אליסיה. "הייתי אבודה בהרהורים שלי, חושבת על מה הייתי עושה בחוץ, על החיים שחלפו לי."בעוד הגוף היה סגור, התודעה של אליסיה התרחבה. הזמן סיפק לה מרחב אינסופי לדיבור פנימי, לחרטה ולתקווה. היא קראה ספרים, כתבה יומן, והעכירה את זמנה בנסיונות נואשים לתת לחיים שלה משמעות בתוך חוסר המשמעות של הכלא.עם זאת, זמן לא תמיד היה עוזר. לפעמים הוא היה מענה. שעות המתנה לשיחות טלפון, ולחדשות מהעולם שבחוץ, הפכו לנטל בלתי נסבל. כל רגע הפך לפוטנציאל לאכזבה או כאב.הזמן הקפוא בכלא לא היה רק עינוי פסיכולוגי. הוא גם שיפר את תחושת הזמן של אליסיה. השחרור שלה נראה מרוחק מדי מכדי לדמיין אותו, אבל גם קרוב להפליא."כשהכלא נעל אותי, הוא גם הקפיא את החיים שלי," משקפת אליסיה. "אבל זה גם נתן לי זמן לחשוב, להשתנות, ולהתכונן לחיים מחוץ לחומות האלה. הזמן שלי בכלא לא היה מבוזבז, והוא לימד אותי שעבור כל אחד, הזמן יכול להיות הזדמנות שנייה."
הזמן הקפוא כשהחיים נכנסים להשהיה בעולם הפלילי
הזמן הקפוא של עברייניםבעולם הפלילי, הזמן מקבל משמעות ייחודית. רגעי המתיחות, הפחד והמתח נמתחים לאינסוף, בעוד שהזמן אחר סורגים עובר בקצב איטי ומעוות. עבור עבריינים כלואים, הזמן הופך למקפא, ועוצר את התקדמות החיים שמחוצה להם.אליסיה, צעירה בת 22, נידונה ל-10 שנות מאסר על פשע שביצעה מתוך ייאוש. בתוך כותלי הכלא, הזמן הפך לישות מופשטת. הימים התמזגו ללילות, והשבועות לחודשים. הגירויים החיצוניים פחתו, והמחשבות הבלתי רצויות השתוללו בראשה."כל יום היה כמו יום קודם, ובאותו זמן, כאילו נצח חלף", מספרת אליסיה. "הייתי אבודה בהרהורים שלי, חושבת על מה הייתי עושה בחוץ, על החיים שחלפו לי."בעוד הגוף היה סגור, התודעה של אליסיה התרחבה. הזמן סיפק לה מרחב אינסופי לדיבור פנימי, לחרטה ולתקווה. היא קראה ספרים, כתבה יומן, והעכירה את זמנה בנסיונות נואשים לתת לחיים שלה משמעות בתוך חוסר המשמעות של הכלא.עם זאת, זמן לא תמיד היה עוזר. לפעמים הוא היה מענה. שעות המתנה לשיחות טלפון, ולחדשות מהעולם שבחוץ, הפכו לנטל בלתי נסבל. כל רגע הפך לפוטנציאל לאכזבה או כאב.הזמן הקפוא בכלא לא היה רק עינוי פסיכולוגי. הוא גם שיפר את תחושת הזמן של אליסיה. השחרור שלה נראה מרוחק מדי מכדי לדמיין אותו, אבל גם קרוב להפליא."כשהכלא נעל אותי, הוא גם הקפיא את החיים שלי," משקפת אליסיה. "אבל זה גם נתן לי זמן לחשוב, להשתנות, ולהתכונן לחיים מחוץ לחומות האלה. הזמן שלי בכלא לא היה מבוזבז, והוא לימד אותי שעבור כל אחד, הזמן יכול להיות הזדמנות שנייה."
