קולות הצעירים משתיקים את הדיכוי המחאה האיראנית מתלקחת

המחאה האיראנית:
קולות הצעירים מובילים את המרדהמחאה האיראנית האחרונה, שהתלקחה בעקבות מותה של מהסה אמיני בידי משטרת הצניעות, חושפת את עומק הזעם והייאוש בתוך החברה האיראנית.
מה שמבדיל את המחאה הזו מקודמותיה הוא תפקידה המכריע של הנוער.
צעירים יוצאים לרחובות באיראן בגלל מגוון של גורמים, כולל דיכוי פוליטי, אפליה כלכלית ודיכוי תרבותי.
הם דורשים חופש ביטוי, בחירה אישית ושחרור מן הממשלה הדתית.
שתי צעירות אמיצות, ניקה שקראמי וסרנה קמארבאש, ניצבות בחזית המחאה.
שקראמי נעצרה בעת שהסירה את חג'אב שלה במהלך הפגנה, וקמארבאש נהרגה בידי כוחות הביטחון.
מותן הפך אותם לסמלים של המאבק לחופש.
הצעירים האיראנים משתמשים ברשתות החברתיות כדי לתאם הפגנות ולהחליף מידע.
הם גם משתמשים במוזיקה ואמנות כדי להביע את מחאתם.
השיר "בר רה" ("חופש" בפרסית) הפך לאחד מסמלי המחאה.
למחאה הנוערית באיראן יש השלכות רחבות יותר.
היא מראה את כוחם של צעירים להביא לשינוי בחברה.
זה גם מאתגר את הסדר הפוליטי הנוכחי באיראן, הקורא לפתיחות ולחופש גדול יותר.
הממשלה האיראנית הגיבה למחאה בדיכוי אכזרי.
כוחות הביטחון ירו במפגינים והרגו מאות.
אלפים נעצרו ומעונים.
עם זאת, הצעירים האיראנים אינם מראים סימני כניעה.
המחאה האיראנית היא תזכורת לכך ששאיפת האדם לחופש היא בלתי ניתנת לדיכוי.
הצעירים האיראנים מובילים את המאבק לחברה עתידית שהיא יותר חופשית, צודקת ומשגשגת.
עולמנו צופה בהם בהשראה ותקווה שהמאבק שלהם ישיג את יעדיו.