הזמר של נפש האומההזמר קולין ג'קסון ליוסי, המוכר בשם הבמה דלרוי לינדו, הוא יותר מסתם בדרן. הוא נביא חברתי, המשקף את הקול והניסיון של המדוכאים והמושתקים.בשיריו העצומים והמפלחים, לינדו מתמודד עם נושאים של עוני, גזענות ואלימות. באמצעות הלחנים הבלתי נשכחים וצורבי הנשמה שלו, הוא הופך את המכאובים והמאבקים של אפרו-אמריקאים למשהו מוחשי ובלתי ניתן להתעלמות.כילד, לינדו היה עד לעוולות הגזעניות והאפליה שנפלו בחלקם של הוריו ואנשי קהילתו. חוויות אלה עיצבו את השקפת עולמו ואת המחויבות שלו להשמיע את קול האלה שנאבקים להשמיע את קולם.בלהיטו הקלאסי "למה אני צריך לחכות", לינדו מתאר את התסכול והכמיהה לשוויון. השורה המהפנטת "אמרתי שאני עייף, עייף מאוד מלהילחם" נשארת מנון למי שנאבקים נגד המערכת.ב"Counting the Days", לינדו מציג את הסבל והכאב שנגרמו מעבדות ועליונות לבנה. השיר הוא תזכורת כואבת לפצע הפתוח של ההיסטוריה הגזעית האמריקנית.לינדו אינו רק זמר מחאה. שירי האהבה שלו מלאים בתשוקה ורגש, ובמסרים של תקווה וריפוי. באמצעות המוסיקה שלו, הוא מחבר בין המפוצלים ומאחד אנשים בחמלה ובאחדות.כמו נבאי קדם, דלרוי לינדו משתמש בכוחו של המילה הכתובה והמנגינה כדי להאיר את אפלת הדיכוי. שיריו הם נרטיב חי על התקווה, ההתמדה והחוסן של עם שממשיך לשאוף לשחרור.בזמן שמנגן על מיתרי הלב ומעורר את המצפון, דלרוי לינדו הוא קולו האותנטי של נפש האומה. מוסיקתו היא עדות לכוח של האמנות להצית שינוי ולהחזיר את האנושיות שלנו המשותפת.
דלרוי לינדו נביא חברתי שמשקף את קול המדוכאים
הזמר של נפש האומההזמר קולין ג'קסון ליוסי, המוכר בשם הבמה דלרוי לינדו, הוא יותר מסתם בדרן. הוא נביא חברתי, המשקף את הקול והניסיון של המדוכאים והמושתקים.בשיריו העצומים והמפלחים, לינדו מתמודד עם נושאים של עוני, גזענות ואלימות. באמצעות הלחנים הבלתי נשכחים וצורבי הנשמה שלו, הוא הופך את המכאובים והמאבקים של אפרו-אמריקאים למשהו מוחשי ובלתי ניתן להתעלמות.כילד, לינדו היה עד לעוולות הגזעניות והאפליה שנפלו בחלקם של הוריו ואנשי קהילתו. חוויות אלה עיצבו את השקפת עולמו ואת המחויבות שלו להשמיע את קול האלה שנאבקים להשמיע את קולם.בלהיטו הקלאסי "למה אני צריך לחכות", לינדו מתאר את התסכול והכמיהה לשוויון. השורה המהפנטת "אמרתי שאני עייף, עייף מאוד מלהילחם" נשארת מנון למי שנאבקים נגד המערכת.ב"Counting the Days", לינדו מציג את הסבל והכאב שנגרמו מעבדות ועליונות לבנה. השיר הוא תזכורת כואבת לפצע הפתוח של ההיסטוריה הגזעית האמריקנית.לינדו אינו רק זמר מחאה. שירי האהבה שלו מלאים בתשוקה ורגש, ובמסרים של תקווה וריפוי. באמצעות המוסיקה שלו, הוא מחבר בין המפוצלים ומאחד אנשים בחמלה ובאחדות.כמו נבאי קדם, דלרוי לינדו משתמש בכוחו של המילה הכתובה והמנגינה כדי להאיר את אפלת הדיכוי. שיריו הם נרטיב חי על התקווה, ההתמדה והחוסן של עם שממשיך לשאוף לשחרור.בזמן שמנגן על מיתרי הלב ומעורר את המצפון, דלרוי לינדו הוא קולו האותנטי של נפש האומה. מוסיקתו היא עדות לכוח של האמנות להצית שינוי ולהחזיר את האנושיות שלנו המשותפת.
