אוכל במלחמה: סיפורו של ניצול השואהבזמן מלחמת העולם השנייה, אוכל הפך ליותר מסתם אמצעי להשגת קיום פיזי; הוא הפך לנשק רב עוצמה בידי הנאצים. עבור ניצולי השואה, חוויותיהם עם אוכל במהלך השואה השאירו צלקות עמוקות שנמשכו הרבה אחרי המלחמה.זליג פפר, ניצול שואה ממחנה ההשמדה אושוויץ, נאלץ להתמודד עם רעב מתמשך. המנות היו זעומות, ורובן הורכבו מחתיכות בגדי עובדים וסיבי עץ. פפר סיפר שהוא אכל חתול וצפרדעים רק כדי לשרוד."הרעב היה בלתי פוסק", אמר פפר. "היינו אובססיביים לאוכל, חושבים על זה כל הזמן. זה הפך להיות הדבר היחיד שחשוב".בהרעבתם ובהחלשתם של האסירים, השתמשו הנאצים באוכל כדי לשלוט ולשעבד אותם. הם העניקו מנות נוספות למי שעבד קשה יותר, ויצרו תמריץ שגרם לאסירים להתחרות זה בזה על מזון.לאחר המלחמה, רבים מניצולי השואה התקשו להסתגל ליחסים בריאים עם אוכל. הם המשיכו לסבול מטראומת הרעב שחוו, ומפחד תמידי מפני מחסור. חלקם פיתחו הפרעות אכילה קשות, בעוד שאחרים נמנעו מאוכל מתוך תחושת אשם על כך ששרדו בזמן שאחרים גוועו ברעב.סיפורה של הילה דוד, ניצולת שואה בת 85, ממחיש כיצד ניצולים רבים מתמודדים עדיין עם הטראומה הקשורה לאוכל. "כשאני רואה אוכל בשפע, אני עדיין מרגישה אשמה", היא אמרה. "אני מרגישה כאילו אני לא ראויה לכלכך הרבה אוכל, אחרי מה שעברתי".חוויותיהם של ניצולי השואה עם אוכל הן עדות עוצמתית לאכזריותם הבלתי נתפסת של הנאצים. זו תזכורת לכך שגם במצבים האפלים ביותר, האדם יכול לשרוד, גם אם עם צלקות שנשארות לכל החיים.
אוכל בשדה הקרב הסיפור הטרגי של ניצולי השואה
אוכל במלחמה: סיפורו של ניצול השואהבזמן מלחמת העולם השנייה, אוכל הפך ליותר מסתם אמצעי להשגת קיום פיזי; הוא הפך לנשק רב עוצמה בידי הנאצים. עבור ניצולי השואה, חוויותיהם עם אוכל במהלך השואה השאירו צלקות עמוקות שנמשכו הרבה אחרי המלחמה.זליג פפר, ניצול שואה ממחנה ההשמדה אושוויץ, נאלץ להתמודד עם רעב מתמשך. המנות היו זעומות, ורובן הורכבו מחתיכות בגדי עובדים וסיבי עץ. פפר סיפר שהוא אכל חתול וצפרדעים רק כדי לשרוד."הרעב היה בלתי פוסק", אמר פפר. "היינו אובססיביים לאוכל, חושבים על זה כל הזמן. זה הפך להיות הדבר היחיד שחשוב".בהרעבתם ובהחלשתם של האסירים, השתמשו הנאצים באוכל כדי לשלוט ולשעבד אותם. הם העניקו מנות נוספות למי שעבד קשה יותר, ויצרו תמריץ שגרם לאסירים להתחרות זה בזה על מזון.לאחר המלחמה, רבים מניצולי השואה התקשו להסתגל ליחסים בריאים עם אוכל. הם המשיכו לסבול מטראומת הרעב שחוו, ומפחד תמידי מפני מחסור. חלקם פיתחו הפרעות אכילה קשות, בעוד שאחרים נמנעו מאוכל מתוך תחושת אשם על כך ששרדו בזמן שאחרים גוועו ברעב.סיפורה של הילה דוד, ניצולת שואה בת 85, ממחיש כיצד ניצולים רבים מתמודדים עדיין עם הטראומה הקשורה לאוכל. "כשאני רואה אוכל בשפע, אני עדיין מרגישה אשמה", היא אמרה. "אני מרגישה כאילו אני לא ראויה לכלכך הרבה אוכל, אחרי מה שעברתי".חוויותיהם של ניצולי השואה עם אוכל הן עדות עוצמתית לאכזריותם הבלתי נתפסת של הנאצים. זו תזכורת לכך שגם במצבים האפלים ביותר, האדם יכול לשרוד, גם אם עם צלקות שנשארות לכל החיים.
