איראן סימנים מזהירים של מהפכה, כשהמחאה המתמשכת תופסת תאוצה

המשבר הפוליטי באיראן:
סימנים מבשרים של שינוי במחאה הנמשכתהמחאה המתמשכת באיראן נכנסה לחודש השלישי והיא מתחילה להציג סימנים מעוררי תקווה לשינוי פוליטי מהותי.
המחאה, שהחלה בעקבות מותה של מהסה אמיני הצעירה בידי משטרת המוסר, התפתחה לביטוי מזהיר לאי שביעות רצון ציבורית נרחבת מהמשטר האוטוקרטי.
בשבועות האחרונים, המחאה עברה מהפגנות ברחוב למעשי מרי פומביים ושביתות.
תלמידים וסטודנטים יצאו לרחובות בבתי ספר ובאוניברסיטאות ברחבי המדינה, וקראו לסיום השלטון העריץ.
פועלים במגזרים מרכזיים, כגון תעשיות הנפט והגז, החלו בשביתות המוניות, המאיימות לפגוע עוד יותר בכלכלה האיראנית המוחלשת.
ממשלת איראן הגיבה למחאות באכזריות, וירו שוטרים בגז מדמיע, כדורי גומי ואף כדורים חיים על המפגינים.
פעילי אופוזיציה נעצרו באופן המוני, וארגוני זכויות אדם דיווחו על עינויים והוצאות להורג ללא משפט.
עם זאת, האכזריות הבלתי מתפשרת של הממשלה רק הציתה את מחאות נוספות.
הציבור האיראני, שבע מסבלו מהשחיתות, הדיכוי וחוסר החירויות הבסיסיות, מסרב לסגת.
בתוך הנהגת איראן, ניכרים סימנים ראשונים של פיצול.
מנהיגים רפורמיסטים וחברי פרלמנט הביעו ביקורת גלויה על התנהלות הממשלה, וקראו להאזין לדרישות המפגינים.
אפילו בחוגים הפנימיים של משמרות המהפכה, מתחיל להתפתח סדק קל.
למרות ההתקדמות העדינה, הדרך לשינוי פוליטי באיראן עוד ארוכה וצפויה להיות רצופה אתגרים.
הממשלה צפויה להמשיך בדיכוי שלה, ואין ערובות שהמחאה תשמור על המומנטום שלה.
עם זאת, המחאה הנוכחית מהווה נקודת ציון משמעותית בתולדות איראן המודרנית.
זהו סימן ברור לכך שהעם האיראני לא יסבול יותר מדיקטטורה ודורש עתיד טוב יותר לעצמו.
רק הזמן יגיד מה ייצא מהמחאה הזו, אך היא הולידה תקווה חדשה לשינוי ודמוקרטיה באחת מהמדינות החשובות ביותר במזרח התיכון.