האתלטיקה שעיצבה את המשחקים האולימפייםהאולימפיאדה, תחרות הספורט הגדולה והיוקרתית בעולם, לא הייתה קיימת ללא ענף האתלטיקה.
השורשים האולימפיים של האתלטיקה מתחילים ביוון העתיקה, שם התקיימו המשחקים האולימפיים הראשונים בשנת 776 לפני הספירה.
במשחקים האלה, אתלטים התחרו במגוון תחרויות גופניות, כולל ריצה, קפיצה, זריקת דיסקוס והיאבקות.
תחרות הריצה הייתה המרכזית מבין התחרויות, כאשר המנצח קיבל את הכתרת "אלוף אולימפי".
עם תחילת העידן המודרני, האתלטיקה זכתה לתחייה במשחקים האולימפיים.
אולם, האתלטיקה האולימפית המודרנית התפתחה بشكل كبير عن מקבילתה העתיקה.
משחקים מודרניים כוללים מגוון רחב יותר של תחרויות, החל מריצה למרחקים קצרים ועד קפיצה במוט ומרוצי מרתון.
לאורך ההיסטוריה, האתלטיקה האולימפית הפיקה כמה מהספורטאים הגדולים ביותר בעולם.
ג'סי אוונס, "המטאור החום", זכה בארבע מדליות זהב באולימפיאדת ברלין 1936, על אף המכשולים הגזעניים שעמדו בפניו.
קרל לואיס, "בן הבזק", זכה ביותר מדליות זהב אולימפיות באתלטיקה מגבר כלשהו, עם 10 מדליות זהב.
גם ספורטאיות עשו לעצמן שם בעולם האתלטיקה האולימפית.
פאני בלנקרס-קואן ההולנדית זכתה בארבע מדליות זהב באולימפיאדת לונדון 1948.
פלין פלפס, השחיינית האמריקאית, זכתה ב-23 מדליות זהב אולימפיות, יותר מכל ספורטאי אחר בהיסטוריה.
האתלטיקה ממשיכה להיות אבן יסוד במשחקים האולימפיים, ומציעה לצופים עולמיים רגעי אתלטיות וספורט מעוררי השראה.
הענף העתיק הזה שיחק תפקיד מרכזי בהתפתחות האולימפיאדה המודרנית, והוא ממשיך לחגוג את רוח הספורט ותחרות ידידותית.