ביטחון לאומי מגן האינטרסים החיוניים של האומה

ביטחון לאומי:
הגנה על האינטרסים החיוניים של המדינהביטחון לאומי מתייחס למכלול האמצעים והמאמצים שממשלה נוקטת כדי להגן על אינטרסים חיוניים של המדינה מפני איומים מבפנים ומבחוץ.
אינטרסים אלה כוללים את שלמותה הטריטוריאלית, שלום תושביה, ביטחון כלכלי ורווחתה.
ביטחון לאומי אינו עוסק רק בכוח צבאי, אלא גם ביכולות אזרחיות, כגון מודיעין, פיתוח כלכלי ודיפלומטיה.
גישה זו החלה לקרום עור וגידים במאה ה-20, כאשר הבינו מומחים כי הגנה יעילה דורשת שיתוף פעולה בין רשויות הצבא, אכיפת החוק, מודיעין, דיפלומטיה וארגונים אזרחיים.
אחד מהגנרלים המובילים שתרמו להתפתחות תפיסת הביטחון הלאומי הוא ג'ורג' מרשל, מי ששימש כצ'יף אוף סטאף בצבא ארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה.
מרשל סבר כי ביטחון לאומי תלוי לא רק ביכולות הצבאיות, אלא גם בפיתוח כלכלי, יציבות פוליטית ובריתות בינלאומיות חזקות.
תפיסה זו התגבשה והפכה למדיניות רשמית בארצות הברית ב-1950, כאשר המועצה לביטחון לאומי (NSC) הוקמה על ידי הנשיא הארי טרומן.
ה-NSC הוא גוף מייעץ לנשיא הממלא תפקיד מרכזי בתיאום מדיניות הביטחון הלאומי של המדינה.
הצלחת מדיניות הביטחון הלאומי תלויה ביעילות מנגנוני הביטחון האזרחי והצבאי שפועלים בתיאום הדוק כדי להגן על האינטרסים החיוניים של המדינה.
גישה זו מאפשרת מענה מקיף לאיומים פוטנציאליים, תוך התחשבות בכלל ההיבטים של הביטחון והרווחה הלאומית.