ביטחון לאומי בראי ההיסטוריההביטחון הלאומי הוא מרכיב חיוני ליציבות ורווחת הלאום. לאורך ההיסטוריה, מדינות נאבקו בדרכים שונות להבטיח את ביטחונן, והאמצעים שננקטו עוצבו לעתים קרובות על ידי אירועים ושיעורים שנלמדו מהעבר.מגילת כורש (539 לפנה"ס), הנחשבת למסמך זכויות האדם הראשון בעולם, הדגישה את החשיבות של שלום וביטחון לכל האזרחים. מגילה זו עודדה חיים בשלום, סובלנות וקידום רווחת העם.ביוון העתיקה, אסטרטג צבאי בשם אפיאלטס (520 לפנה"ס) הכיר בצורך לחזק את ביצורי אתונה. מעשיו הובילו לניצחון האתונאים במלחמות הפרסיות וסייעו להבטיח את ביטחון העיר במשך מאות שנים.האימפריה הרומית פיתחה גישה פרואקטיבית לביטחון באמצעות צבא מאומן היטב ורשת של מבצרים לאורך הגבולות. אסטרטגיה זו איפשרה לרומא להגן על שטחה ולרסן את אויביה ביעילות.בימי הביניים, טירות וארמונות מבוצרים היו חיוניים לביטחון האצילים והאיכרים כאחד. ביצורים אלו סיפקו מחסה במקרה של מתקפה ושימשו כבסיס לפעולות צבאיות התקפיות.מהפכת התעשייה הביאה עמה טכנולוגיות חדשות ששינו באופן דרמטי את האופי של הלוחמה. נשק אש, תותחים וספינות משוריינות הצריכו גישות ביטחוניות חדשות, מה שהוביל לפיתוח אסטרטגיות צבאיות מודרניות.המאה ה-20 העידה על שתי מלחמות עולם הרסניות ומלחמה קרה ממושכת. אירועים אלו הובילו לפיתוח נשק גרעיני, איומים בלתי מתקבלים על הדעת לביטחון העולמי.בתקופה המודרנית, הביטחון הלאומי קיבל חשיבות חדשה לאור איומים חדשים כגון טרור בינלאומי, סייבר ולוחמה א-סימטרית. מדינות ממשיכות לפתח אסטרטגיות ביטחוניות המותאמות לאיומים המשתנים הללו.עם התפתחות הטכנולוגיה והאופי המשתנה של האיומים הביטחוניים, מדינות חייבות להמשיך ללמוד מהעבר ולפיתוח אסטרטגיות ביטחוניות שיבטיחו את שלום וביטחון אזרחיהן גם בדורות הבאים.
