גאון החידות כיצד אובססיית החידות של ג'ון נאש עיצבה את חייו ועבודתו

ג'ון נאש:
גאון האניגמותג'ון נאש, המתמטיקאי והכלכלן הנודע, היה לא רק אחד המוחות הבריליאנטיים ביותר בתחומו, אלא גם חובב מושבע של חידות וצפנים.
ב"ביוגרפיה של האיש שמגלה את הנעלם", דייוויד קפלן מתאר כיצד אהבתו של נאש לחידות השפיעה על חייו ועל עבודתו.
כילד, נאש היה שקוע בספרים ובחידות.
הוא למד לפתור קוביות רוביק וצפנים מורכבים בגיל צעיר.
תשוקתו לחידות התבטאה גם בעבודתו האקדמית.
הוא פיתח את תאוריית שיווי המשקל בנאש, שמספקת כלי רב ערך להבנת האינטראקציות האסטרטגיות.
נטייתו הטבעית של נאש לפתרון בעיות הופיעה גם בהתנהגויות אישיותיות.
הוא בילה שעות בשיטוט ברחבי הקמפוס של אוניברסיטת פרינסטון, פותר חידות מוסתרות שהותירו סטודנטים אחרים.
הוא היה מוכר גם בזכות יכולתו לפתור באופן אינסטינקטיבי חידות מתמטיות מורכבות.
אולם, תשוקתו לחידות לא הייתה רק תחביב תמים.
היא הייתה שזורה עמוק בדרכי החשיבה שלו.
נאש גילה שלפתרון חידות יש מקבילות משמעותיות לפתרון בעיות בחיים האמיתיים ובמתמטיקה.
כפי שכתב קפלן, "חידות לימדו את נאש את ערכה של חשיבה לוגית ויצירתית".
אהבתו לחידות של נאש השאירה חותם גם על עולם האקדמיה.
הוא הקים את המרכז לחקר חידות באוניברסיטת פרינסטון, ששימש כמקום מפגש לחוקרים ואוהבי חידות.
במרכז, נאש וחבריו חקרו את הפסיכולוגיה, המדע והאמנות של פתרון חידות.
ג'ון נאש הוא דוגמה בולטת לאופן שבו חידות יכולות לעצב את חייו ושכלו של האדם.
תשוקתו הבלתי נגמרת לחשיבה לוגית ופתרון בעיות לא רק העשירה את עולמו אלא גם תרמה תרומות משמעותיות למתמטיקה ולכלכלה.