גולדה מאיר לביאת הביטחון שהובילה את ישראל בתקופות סוערות

גולדה מאיר:
מנהיגה ביטחונית עתירת ניסיוןגולדה מאיר, ראשת ממשלת ישראל הרביעית, נודעה כמנהיגה ביטחונית עוצמתית ובלתי מתפשרת.
היא כיהנה בתפקידה בעת תקופות של מתיחות ועימות רבות, והחלטותיה השפיעו באופן משמעותי על ביטחונה של המדינה.
מאיר נולדה ב-1898 בקייב, אוקראינה.
היא היגרה לארצות הברית בגיל צעיר, שם למדה מדעי המדינה והצטרפה לתנועה הציונית.
ב-1921 עלתה ארצה והייתה פעילה בהסתדרות העובדים הכללית.
בתקופת מלחמת העצמאות שימשה מאיר כחברה במועצת העם הזמנית.
לאחר הקמת המדינה נבחרה לכנסת מטעם מפא"י ומונתה לשרת העבודה.
ב-1956 הפכה לשרת החוץ, תפקיד שבו החזיקה במשך עשר שנים.
כשרת חוץ נודעה מאיר במדיניותה הניצית כלפי מדינות ערב.
היא תמכה בנקיטת צעדים צבאיים נגד תוקפנות ערבית והתנגדה ויתורים טריטוריאליים.
עמדתה זו חיזקה את ההרתעה הישראלית מול שכנותיה העוינות.
בשנת 1969 נבחרה גולדה מאיר לראשות ממשלת ישראל.
בחירתה היתה ציון דרך משמעותי, שכן היתה האישה הראשונה שעמדה בראש ממשלת ישראל.
כראשת ממשלה המשיכה מאיר במדיניות הביטחון הנחרצת של קודמיה.
מלחמת יום הכיפורים ב-1973 היתה נקודת המפנה במנהיגותה של מאיר.
למרות ההפתעה והאבדות הכבדות בהן ספגה ישראל, היא סירבה להיכנע לדרישות האויב.
החלטתה להמשיך בלחימה זכתה לתמיכה ציבורית רחבה, וסייעה לשמירה על ביטחונה של ישראל.
גולדה מאיר פרשה מתפקידה ב-1974.
היא זכורה כמנהיגה ביטחונית אמיצה ונחושה, אשר קיבלה החלטות קשות לנוכח האיומים האזוריים.
מורשתה ממשיכה להשפיע על מדיניות הביטחון של ישראל עד היום.