גולדה מאיר מגנת המולדת ומגדלור של עמידות

הגנה על המולדת:
חייה ומורשתה של גולדה מאירגולדה מאיר, הנאשה הראשונה של מדינת ישראל, הייתה דמות מכוננת בהיסטוריה הביטחונית של האומה.
חייה ומורשתה מגלמים את הגבורה והעמידות של העם היהודי לנוכח סכנות עצומות.
גולדה מאיר נולדה במזרח אירופה ב-1898.
בגיל 20 עברה לארצות הברית, שם הפכה לפעילה ציונית נלהבת.
ב-1921 ביצעה עלייה לארץ ישראל והצטרפה לקבוצה של מחלוצי חקלאות.
במהלך המלחמה העולמית השנייה, מילאה מאיר תפקיד מרכזי בהסתדרות הציונית העולמית.
היא גייסה כספים, ארגנה הגנה עצמית וסייעה להציל יהודים מפני הנאצים.
לאחר הקמת מדינת ישראל ב-1948, מונתה מאיר לשרת העבודה ומאוחר יותר לשרת החוץ.
בתפקיד זה, מילאה תפקיד אינסטרומנטלי בהשגת הכרה בינלאומית לישראל ובבניית קשרים דיפלומטיים.
ב-1969 נבחרה מאיר לראשת ממשלת ישראל.
במהלך כהונתה, עמדה ישראל בפני איומים ביטחוניים קשים, כולל מלחמת יום הכיפורים ב-1973.
מאיר הובילה את המדינה דרך המשבר, והראתה עוז רוח ועמידות חסרי פשרות.
יחד עם יכולותיה הדיפלומטיות והמנהיגותיות יוצאות הדופן, זכורה גולדה מאיר גם באישיותה החזקה והבלתי מתפשרת.
היא הייתה אישה קשוחה ועיקשת, שלא פחדה להתעמת עם מתנגדים.
מורשתה של גולדה מאיר חיה וממשיכה להשפיע על מדינת ישראל.
היא זכורה כמודל לחיקוי של מנהיגות חזקה ונחרצת.
חייה ועבודתה מעידים על התפקיד המכריע שביטחון לאומי ממלא בהגנה על מולדת והבטחת חיי העם.