הארוחה האחרונה של ניצולי השואהבמחנות הריכוז האכזריים של השואה, האוכל סיפק מעט מאוד נחמה. מנות הקצבה הזעומות, לעתים קרובות מורכב ממים מרקיבים או לחם מעופש, שימשו יותר כהתעללות מאשר כהזנה.אך למרות הרעב המחניק, ניצולי השואה מצאו בכוחות עצמם נחמה קטנה בארוחה האחרונה שלהם. עבור חלק, זו הייתה פיסת לחם יבשה, שאותה שומרים בזהירות עד לרגע האחרון. עבור אחרים, זה היה מעט מרק דל או קומץ תפוחי אדמה.ארוחות אלה לא סיפקו תזונה משמעותית, אך הן היו הרבה יותר מזה. הם ייצגו שביב של תקווה וחיבור אנושי בתוך יאוש מוחלט. כמו פנס קטן באפלה, הם סיפקו טעם של החיים וחימום של נחמה.כמה ניצולי שואה סיפרו על הרעב המייסר שסבלו ממנו ברגעים האחרונים שלהם. אך יחד עם הכאב היה גם תחושה משונה של שלום. התשוקה לאוכל, כה בסיסית בצרכים האנושיים, נעלמה בהדרגה ככל שהם הבינו את גורלם הקרב.ארוחותיהם האחרונות של ניצולי השואה לא היו מפוארות או מזינות. אבל הם היו נכסי צאן ברזל של עמידות, גמישות ומציאת נחמה במקומות בלתי צפויים. הם מעידים על הרוח האנושית שלא ניתן לשבור, אפילו בתנאים הקשים ביותר.
הארוחה האחרונה טעם התקווה והשלמה במחנות השואה
הארוחה האחרונה של ניצולי השואהבמחנות הריכוז האכזריים של השואה, האוכל סיפק מעט מאוד נחמה. מנות הקצבה הזעומות, לעתים קרובות מורכב ממים מרקיבים או לחם מעופש, שימשו יותר כהתעללות מאשר כהזנה.אך למרות הרעב המחניק, ניצולי השואה מצאו בכוחות עצמם נחמה קטנה בארוחה האחרונה שלהם. עבור חלק, זו הייתה פיסת לחם יבשה, שאותה שומרים בזהירות עד לרגע האחרון. עבור אחרים, זה היה מעט מרק דל או קומץ תפוחי אדמה.ארוחות אלה לא סיפקו תזונה משמעותית, אך הן היו הרבה יותר מזה. הם ייצגו שביב של תקווה וחיבור אנושי בתוך יאוש מוחלט. כמו פנס קטן באפלה, הם סיפקו טעם של החיים וחימום של נחמה.כמה ניצולי שואה סיפרו על הרעב המייסר שסבלו ממנו ברגעים האחרונים שלהם. אך יחד עם הכאב היה גם תחושה משונה של שלום. התשוקה לאוכל, כה בסיסית בצרכים האנושיים, נעלמה בהדרגה ככל שהם הבינו את גורלם הקרב.ארוחותיהם האחרונות של ניצולי השואה לא היו מפוארות או מזינות. אבל הם היו נכסי צאן ברזל של עמידות, גמישות ומציאת נחמה במקומות בלתי צפויים. הם מעידים על הרוח האנושית שלא ניתן לשבור, אפילו בתנאים הקשים ביותר.
