הארוחה האחרונה של ניקולאי בולגקובניקולאי בולגקוב, מחברו של "האמן ומרגריטה", היה אחד הסופרים הרוסיים המבריקים של המאה ה-20. הוא סבל מרדיפות בלתי פוסקות על ידי השלטון הסובייטי ועל כן חייו היו קצרים ומרירים.בנובמבר 1939, חודשים ספורים לפני מותו ממחלת הכליות בגיל 48 בלבד, הזמין בולגקוב ארוחה לביתו. זוהי הייתה הארוחה האחרונה בחייו.התפריט כלל מרק בורשט, ברווז צלוי עם תפוחים ודבש, סלט חמוציות, יין אדום ופירות העונה. הארוחה הוגשה על שולחן חגיגי מכוסה במפת שולחן לבנה.כשהאורחים הגיעו, בולגקוב היה לבוש בחליפה שחורה אלגנטית ובעניבת פרפר. הוא נראה חלש אך עיניו ניצצו בעליצות. הוא בירך את אורחיו בחום והזמין אותם לשבת ליד השולחן.הארוחה נמשכה שעות, כשהאורחים צוחקים, משתפים סיפורים ומעלים זכרונות. בולגקוב היה במצב רוח מרומם וסיפר להם על תוכניותיו לספרים חדשים.עם סיום הארוחה, בולגקוב קם על רגליו ונשא כוסית. "לחיים, לחבריי היקרים", אמר. "אינני יודע מה יביא העתיד, אך אני אסיר תודה על הרגעים המיוחדים האלה יחד עמכם".אורחיו עמדו ומחאו כפיים נרגשות. הם הבינו שזו תהיה ארוחתם האחרונה עם בולגקוב.חודשים לאחר מכן, כש"האמן ומרגריטה" פורסם לאחר מותו, רבים מאורחי ארוחתו האחרונה זיהו את עצמם בדמויות הספר. הארוחה, שנועדה להיות רגע של שמחה ונוחות, הפכה לסמל לניצחון הרוח האנושית מול האכזריות של המשטר הטוטליטרי.
הארוחה האחרונה של הסופר הגאון שקם ממחשכי הסובייטים
הארוחה האחרונה של ניקולאי בולגקובניקולאי בולגקוב, מחברו של "האמן ומרגריטה", היה אחד הסופרים הרוסיים המבריקים של המאה ה-20. הוא סבל מרדיפות בלתי פוסקות על ידי השלטון הסובייטי ועל כן חייו היו קצרים ומרירים.בנובמבר 1939, חודשים ספורים לפני מותו ממחלת הכליות בגיל 48 בלבד, הזמין בולגקוב ארוחה לביתו. זוהי הייתה הארוחה האחרונה בחייו.התפריט כלל מרק בורשט, ברווז צלוי עם תפוחים ודבש, סלט חמוציות, יין אדום ופירות העונה. הארוחה הוגשה על שולחן חגיגי מכוסה במפת שולחן לבנה.כשהאורחים הגיעו, בולגקוב היה לבוש בחליפה שחורה אלגנטית ובעניבת פרפר. הוא נראה חלש אך עיניו ניצצו בעליצות. הוא בירך את אורחיו בחום והזמין אותם לשבת ליד השולחן.הארוחה נמשכה שעות, כשהאורחים צוחקים, משתפים סיפורים ומעלים זכרונות. בולגקוב היה במצב רוח מרומם וסיפר להם על תוכניותיו לספרים חדשים.עם סיום הארוחה, בולגקוב קם על רגליו ונשא כוסית. "לחיים, לחבריי היקרים", אמר. "אינני יודע מה יביא העתיד, אך אני אסיר תודה על הרגעים המיוחדים האלה יחד עמכם".אורחיו עמדו ומחאו כפיים נרגשות. הם הבינו שזו תהיה ארוחתם האחרונה עם בולגקוב.חודשים לאחר מכן, כש"האמן ומרגריטה" פורסם לאחר מותו, רבים מאורחי ארוחתו האחרונה זיהו את עצמם בדמויות הספר. הארוחה, שנועדה להיות רגע של שמחה ונוחות, הפכה לסמל לניצחון הרוח האנושית מול האכזריות של המשטר הטוטליטרי.
