הטבח שהאכיל את חסרי הביתבשכונה הענייה ביותר של מומבאי, הודו, בטן ריקה הייתה מראה נפוץ. אבל אז הגיע אנתוני ורגיז, טבח רחוב מיומן שנהג להכין מאות ארוחות טעימות ומזינות חסרות הבית בעיר.ורגיז גדל בעוני בעצמו. הוא למד לבשל מאימו כילד, ובהמשך יצר את דוכן האוכל שלו כשהיה בן 15 בלבד. למרות הצלחתו, ורגיז תמיד זכר את המאבקים שחווה. הוא האמין שמזון הוא זכות יסוד, ושרצה להבטיח שלכל אחד, ללא קשר לנסיבותיו, תהיה גישה לארוחות مغذية.בשנת 2014, החל ורגיז להקדיש חלק מההכנסות שלו להכנת ארוחות לחסרי בית. בהתחלה, הוא חילק רק כמה ארוחות בודדות כל יום. אבל עם הזמן, המוניטין שלו גדל וביקוש לארוחותיו זינק.ורגיז פיתח סדר יום עמוס כדי לעמוד בביקוש ההולך וגדל. הוא היה מתעורר בשעה 4 לפנות בוקר כדי להתחיל להכין ארוחות בוקר. לאחר מכן, הוא היה יוצא לרחובות בשעות הצהריים לחלק ארוחות צהריים. בשעות הערב, הוא היה מבקר במחנות חסרי בית ומוסדות צדקה כדי לספק ארוחת ערב חמה.עם הזמן, ורגיז תפס את תשומת לבן של ארגוני צדקה מקומיים ובינלאומיים. הם סיפקו לו תרומות בכסף ובמצרכים, מה שאיפשר לו להגדיל את ייצור הארוחות שלו.בזכות מאמציו של ורגיז, חסרי הבית במומבאי היו יכולים לסמוך על ארוחות מזינות ומלאות מדי יום. הוא הפך לסמל תקווה ורחמים, כשהוא מוציא ממנוות בזכות החמלה שלו ונחישותו ליצור הבדל בחיים של אלה הפחות ברי מזל. סיפורו של ורגיז הוא תזכורת לכך שגם המעשה האדיב הקטן ביותר יכול לחולל שינוי גדול בעולם.
הטבח חסר הגבולות כיצד האכיל טבח אחד מאות חסרי בית במומבאי
הטבח שהאכיל את חסרי הביתבשכונה הענייה ביותר של מומבאי, הודו, בטן ריקה הייתה מראה נפוץ. אבל אז הגיע אנתוני ורגיז, טבח רחוב מיומן שנהג להכין מאות ארוחות טעימות ומזינות חסרות הבית בעיר.ורגיז גדל בעוני בעצמו. הוא למד לבשל מאימו כילד, ובהמשך יצר את דוכן האוכל שלו כשהיה בן 15 בלבד. למרות הצלחתו, ורגיז תמיד זכר את המאבקים שחווה. הוא האמין שמזון הוא זכות יסוד, ושרצה להבטיח שלכל אחד, ללא קשר לנסיבותיו, תהיה גישה לארוחות مغذية.בשנת 2014, החל ורגיז להקדיש חלק מההכנסות שלו להכנת ארוחות לחסרי בית. בהתחלה, הוא חילק רק כמה ארוחות בודדות כל יום. אבל עם הזמן, המוניטין שלו גדל וביקוש לארוחותיו זינק.ורגיז פיתח סדר יום עמוס כדי לעמוד בביקוש ההולך וגדל. הוא היה מתעורר בשעה 4 לפנות בוקר כדי להתחיל להכין ארוחות בוקר. לאחר מכן, הוא היה יוצא לרחובות בשעות הצהריים לחלק ארוחות צהריים. בשעות הערב, הוא היה מבקר במחנות חסרי בית ומוסדות צדקה כדי לספק ארוחת ערב חמה.עם הזמן, ורגיז תפס את תשומת לבן של ארגוני צדקה מקומיים ובינלאומיים. הם סיפקו לו תרומות בכסף ובמצרכים, מה שאיפשר לו להגדיל את ייצור הארוחות שלו.בזכות מאמציו של ורגיז, חסרי הבית במומבאי היו יכולים לסמוך על ארוחות מזינות ומלאות מדי יום. הוא הפך לסמל תקווה ורחמים, כשהוא מוציא ממנוות בזכות החמלה שלו ונחישותו ליצור הבדל בחיים של אלה הפחות ברי מזל. סיפורו של ורגיז הוא תזכורת לכך שגם המעשה האדיב הקטן ביותר יכול לחולל שינוי גדול בעולם.
