היד הנעלמה איך הרדיפה אחר האינטרס האישי שלנו יכולה לשרת את הכלל

אדם סמית' והיד הנעלמהאדם סמית', הכלכלן הסקוטי מהמאה ה-18, ידוע בתיאורית ה"יד הנעלמה" שלו, שמהווה אבן יסוד בכלכלה המודרנית.
סמית' טען כי כאשר אנשים פועלים לפי האינטרסים האישיים שלהם, הם גם מקדמים את טובת הכלל, גם אם אינם מתכוונים לכך.
הוא האמין שכוחות השוק, כמו היצע וביקוש, מתפקדים כ"יד נעלמה" שמכוונת את משאבי הכלכלה בצורה אופטימלית.
לדוגמה, כאשר הביקוש למוצר מסוים עולה, מחירו יעלה.
זה יעודד יצרנים לייצר יותר מהמוצר, ובכך להגדיל את ההיצע ולספק את הביקוש המוגבר.
תהליך זה מתרחש באופן אוטומטי, ללא צורך בהתערבות ממשלתית.
תיאורית היד הנעלמה של סמית' העניקה בסיס אינטלקטואלי לליברליזם הכלכלי, המאמין שהשוק החופשי הוא הדרך היעילה והצודקת ביותר לארגן כלכלה.
עם זאת, תיאוריה זו נתונה לביקורת כבר מאות שנים.
כלכלנים קיינסיאנים טוענים כי כוחות השוק אינם תמיד מספיקים כדי להבטיח צמיחה כלכלית ותעסוקה מלאה.
הם טוענים כי הממשלה צריכה להתערב בכלכלה באמצעות מדיניות פיסקלית ומוניטרית כדי לתקן כשלי שוק ולעודד צמיחה.
כלכלנים מרקסיסטים מערערים לחלוטין על תיאורית היד הנעלמה.
הם טוענים כי השוק החופשי מוביל בהכרח לאי שוויון חברתי וניצול מעמדי.
הם סבורים כי הכלכלה צריכה להיות מתוכננת מבחינה מרכזית כדי למקסם את רווחת החברה.
למרות הוויכוחים הללו, תיאוריית היד הנעלמה של סמית' נותרה עמוד תווך בכלכלה המודרנית.
היא מספקת בסיס להבנה כיצד כוחות השוק מתפקדים ומעצבים קבלת החלטות כלכליות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *