היד הנעלמה העיקרון הגאוני ששינה את הכלכלה לנצח

אדם סמית', חלוץ הכלכלה המודרנית, טבע את המושג "יד נעלמה" בספרו "עושר האומות" משנת 1776.
תיאוריה זו קובעת כי במערכת כלכלית חופשית, האינטרסים האישיים של כל אדם מובילים בסופו של דבר לתוצאה הטובה ביותר עבור החברה.
המפתח ל"יד הנעלמה" הוא חלוקת העבודה.
כל אדם מתמחה במיומנות מסוימת ומתמקד בייצור טובין ושירותים שהוא טוב בהם.
כאשר כל אחד ממלא את תפקידו המיוחד, הביקוש וההיצע של מוצרים ושירותים מתאזנים באופן טבעי.
כתוצאה מכך, חברה חופשית מפיקה את כמות הייצור הגדולה ביותר האפשרית ביעילות.
עם זאת, ל"יד הנעלמה" יש גם חסרונותיה.
בתנאים מסוימים, האינטרסים האישיים עשויים להוביל לתוצאות שליליות עבור החברה.
לדוגמה, חברה יכולה לזהם את הסביבה כדי להפחית עלויות ללא התחשבות בנזקים ארוכי הטווח לחברה כולה.
באופן דומה, תחרות בלתי מרוסנת עשויה להוביל למונופולים או אוליגופולים, המשבשים את השוק ומזיקים לצרכנים.
לכן, בעוד ש"יד הנעלמה" היא עיקרון כלכלי בסיסי, זה לא פתרון קסם.
דרושה התערבות ממשלתית כדי להבטיח ששווקים פועלים בצורה הוגנת ותחרותית, ולהתמודד עם כשלי שוק שנראים באופן בלתי נמנע בכלכלה חופשית.
רק שילוב של "יד נעלמה" והתערבות ממשלתית יכול לנווט את הכלכלה המודרנית המורכבת לעבר שגשוג ורווחה.