הכלכלה הקיינסיאנית מפתח להבנת התפוקה, האבטלה והאינפלציה

ג'ון מיינרד קיינס והכלכלה הקיינסיאניתג'ון מיינרד קיינס, כלכלן בריטי מפורסם, פיתח את התיאוריה הכלכלית הקיינסיאנית בשנות ה-30 של המאה ה-20.
קיינסיאניות טוענת כי הביקוש הכולל, סך כל ההוצאות במשק, הוא המפתח לקביעת התפוקה והתעסוקה.
בעקבות משבר השפל הגדול, קיינס טען שהקטנת ההוצאות הממשלתיות תוביל רק לעלייה באבטלה וירידה בתפוקה.
כדי לגרות את הביקוש הכולל, הוא הציע שהממשלות יגדילו את הוצאותיהן או יפחיתו מסים.
קיינסיאניות הפכה לתורת מקרו-כלכלה מרכזית במאה ה-20, ושימשה להצדקת מדיניות פיסקלית גירעונית.
עם זאת, תאוריית ההיצע, המתמקדת בצד ההיצע של הכלכלה, תפסה תאוצה בשנות ה-70 וה-80.
ביקורת על קיינסיאניותמבקרי הקיינסיאניות טוענים שהיא עלולה להוביל לאינפלציה ולחובות גבוהים.
הם מפקפקים ביעילותן של הוצאות הממשלה כדרך לעורר צמיחה כלכלית בטווח הארוך.
יתר על כן, קיינסיאניות מובילה בדרך כלל לעלייה בגירעון התקציבי הממשלתי, דבר שמבנים לחץ על משלמי המסים ומקשה על שליטה בחוב הלאומי.
קיינסיאניות במאה ה-21למרות הביקורת, לקיינסיאניות יש עדיין מתנגדים רבים, במיוחד בתקופות של צמיחה כלכלית איטית.
במהלך המשבר הפיננסי העולמי בשנת 2008, מדינות רבות יישמו תוכניות תמריצים קיינסיאניות כדי להמריץ את הכלכלה.
עם זאת, תהליכי קבלת ההחלטות הכלכליים הפכו מורכבים יותר במאה ה-21.
גלובליזציה, התקדמות טכנולוגית ושינויים דמוגרפיים הציבו אתגרים חדשים לפוליטיקאים ומקרו-כלכלנים כאחד.
סיכוםהקיינסיאניות הייתה תורה כלכלית משפיעה במאה ה-20, והיא ממשיכה להיות נושא לוויכוח במאה ה-21.
בעוד שמבקרים מעלים חששות לגבי האינפלציה והחוב שעלולה להביא, תומכיה טוענים כי היא כלי חיוני לעורר צמיחה ולמנוע מיתון.
בסופו של דבר, הערך של הקיינסיאניות תלוי בנסיבות הספציפיות של כל מצב כלכלי.