פליליסטיקה ודפוסי מוח: אירוע "המרדף הבלתי נגמר"ב-1994, ארצות הברית סוערה כאשר שחקן הפוטבול או. ג'יי. סימפסון זוכה מרצח אשתו לשעבר, ניколь בראון סימפסון, וחברתה רון גולדמן. המשפט עורר דיון עז על פליליסטיקה ודפוסי מוח, והותיר רושם בלתי נשכח על המערכת המשפטית הפלילית.במהלך המשפט, התביעה הציגה ראיות פורנזיות רבות שקשרו את סימפסון לזירה. ביניהם היו סיבי דם, טביעות אצבעות וסיבים משטיח שנמצא במכוניתו. עם זאת, ההגנה העלתה טענה מרתקת: הראיות זוהמו על ידי המשטרה.מומחה ספרות משטרתית של ההגנה העיד כי הדפוס שנראה על נעליו של סימפסון, שלכאורה התאימו לסימנים בזירת הרצח, לא היה תוצאה של זיהום אלא פרי דמיונו. המומחה גם הצביע על חוסר עקביות בראיות הדם, מה שמעלה את האפשרות שהן זוהמו.התזה של ההגנה קיבלה תוקף מחקר שנערך על ידי המכון הלאומי לחקר משפט ורפואה משפטית, שהסיק כי הדי אן איי שנמצא בדם בזירת הרצח היה מעורבב וכי קיים "חשד גבוה" לזיהום.התובעים, לעומת זאת, טענו כי המומחה של ההגנה לא היה מומחה לפורנזיקה וכי דפוסי הרישום היו ייחודיים לאלו שנראו בזירת הרצח. הם גם ציינו שיש נסיבות מרובות שעשויות להוביל לזיהום, וכי לא ניתן לקבוע בוודאות שהזיהום היה מכוון.המשפט, שהיה אחד מהמתוקשרים ביותר בהיסטוריה האמריקאית, סימן נקודת מפנה בפליליסטיקה. הוא הדגיש את החשיבות של מדע אמין, סיום ראיות ותפקיד דפוסי המוח בתיקים משפטיים פליליים. המקרה הוביל גם לרפורמות משמעותיות באיסוף וניתוח ראיות פורנזיות, ומאז הוא נחקר בשקדנות על ידי מומחי משפט ופשע.
המשפט שה טלטל את הפליליסטיקה התיק המדהים של או. ג'יי. סימפסון
פליליסטיקה ודפוסי מוח: אירוע "המרדף הבלתי נגמר"ב-1994, ארצות הברית סוערה כאשר שחקן הפוטבול או. ג'יי. סימפסון זוכה מרצח אשתו לשעבר, ניколь בראון סימפסון, וחברתה רון גולדמן. המשפט עורר דיון עז על פליליסטיקה ודפוסי מוח, והותיר רושם בלתי נשכח על המערכת המשפטית הפלילית.במהלך המשפט, התביעה הציגה ראיות פורנזיות רבות שקשרו את סימפסון לזירה. ביניהם היו סיבי דם, טביעות אצבעות וסיבים משטיח שנמצא במכוניתו. עם זאת, ההגנה העלתה טענה מרתקת: הראיות זוהמו על ידי המשטרה.מומחה ספרות משטרתית של ההגנה העיד כי הדפוס שנראה על נעליו של סימפסון, שלכאורה התאימו לסימנים בזירת הרצח, לא היה תוצאה של זיהום אלא פרי דמיונו. המומחה גם הצביע על חוסר עקביות בראיות הדם, מה שמעלה את האפשרות שהן זוהמו.התזה של ההגנה קיבלה תוקף מחקר שנערך על ידי המכון הלאומי לחקר משפט ורפואה משפטית, שהסיק כי הדי אן איי שנמצא בדם בזירת הרצח היה מעורבב וכי קיים "חשד גבוה" לזיהום.התובעים, לעומת זאת, טענו כי המומחה של ההגנה לא היה מומחה לפורנזיקה וכי דפוסי הרישום היו ייחודיים לאלו שנראו בזירת הרצח. הם גם ציינו שיש נסיבות מרובות שעשויות להוביל לזיהום, וכי לא ניתן לקבוע בוודאות שהזיהום היה מכוון.המשפט, שהיה אחד מהמתוקשרים ביותר בהיסטוריה האמריקאית, סימן נקודת מפנה בפליליסטיקה. הוא הדגיש את החשיבות של מדע אמין, סיום ראיות ותפקיד דפוסי המוח בתיקים משפטיים פליליים. המקרה הוביל גם לרפורמות משמעותיות באיסוף וניתוח ראיות פורנזיות, ומאז הוא נחקר בשקדנות על ידי מומחי משפט ופשע.
