הנסתר מאחורי כספנו מסע בזמן להיסטוריה הסודית של המדיניות המוניטרית

ההיסטוריה של המדיניות המוניטריתמדיניות מוניטרית היא סט של כלים המשמשים את רשויות הבנקים המרכזיים כדי לווסת את אספקת הכסף והריביות בכלכלה.
היסטורית, המדיניות המוניטרית התפתחה בתגובה לאירועים כלכליים מרכזיים.
במאה ה-19, הסטנדרט לזהב שילט על ערך המטבעות בזהב.
בנקים מרכזיים יכלו לווסת את אספקת הכסף על ידי שינוי כמות הזהב שנתמכה במטבעות שלהם.
עם זאת, לאחר מלחמת העולם הראשונה, הנטישה של הסטנדרט לזהב אפשרה לבנקים מרכזיים למתוח את גבולות המדיניות המוניטרית.
במהלך השפל הגדול, הבנק המרכזי של ארצות הברית (פד) נכשל בוויסות אספקת הכסף במידה מספקת, מה שהוביל לדפלציה חמורה ולמיתון כלכלי ארוך.
לאחר השפל הגדול, הפד קיבל סמכויות רחבות יותר כדי לווסת את המדיניות המוניטרית.
במאה ה-20, עקומת פיליפס, שהציעה קשר הפוך בין אבטלה לאינפלציה, הפכה למודל מרכזי עבור מדיניות מוניטרית.
עם זאת, במהלך שנות ה-70, המשבר הנפטני הביא גם לאינפלציה וגם לאבטלה גבוהה, מה שהוביל לנטישת עקומת פיליפס.
במהלך שנות ה-80 וה-90, הבנקים המרכזיים אימצו את היעדף האינפלציה, במטרה לשמור על יציבות המחירים על ידי העלאת ריבית בתקופות של עליות מחירים.
מדיניות זו הובילה לרמות אינפלציה נמוכות באופן עקבי.
במשבר הכלכלי ב-2008, הבנקים המרכזיים השתמשו באמצעים לא שגרתיים, כגון הקלה כמותית, כדי להגדיל את אספקת הכסף ולמנוע הגעה למיתון עמוק יותר.
לאחר המשבר, מדיניות ריבית אפסית ושיעורי ריבית שליליים נמשכו במשך תקופה ארוכה.
ההיסטוריה של המדיניות המוניטרית מראה כיצד רשויות הבנקים המרכזיים הסתגלו לשינויים כלכליים כדי לנהל כלכלות בצורה יעילה יותר.
ככל שהכלכלה העולמית ממשיכה להתפתח, המדיניות המוניטרית צפויה להישאר ככלי מכריע בניהול היציבות והצמיחה הכלכלית.