הסולן האלמוני ששינה את פני המוזיקה מסע של אמתירות, מרד ומהפכה

הזמר האלמוני ששינה את התעשייהבשולי סצנת המוזיקה הממוסחרת, מתחתנת רביעיית פאנק רוק בשם "אנארכי & קוסמוס" (A&C) על בימת מועדון דחוס.
המוזיקה שלהם גולמית, חצופה ומאתגרת, ורק לעתים רחוקות הם מושכים קהל מעבר למספר חברים נאמנים.
בליל סוער אחד, כשהמועדון כמעט ריק, סולן הלהקה, ג'ון סמית', ניגש למיקרופון.
פניו חיוורים, עיניו מהופנטות והוא ממלמל מילים קדחתניות.
למרבה הפתעת הבודדים שבקהל, קולו מתעלה בפתאומיות לעוצמה מדהימה.
השירה של סמית' עזה, גולמית וישירה.
הוא שר על כאב, אובדן ואנרכיה.
המילים שלו פוגעות במאזין כמו אגרוף בפרצוף, ומותירות חותם עמוק.
למרות המוזיקה הבסיסית שלהם, התשוקה והאמתירות של סמית' לוכדות את תשומת הלב.
לאט לאט, מתחילים אנשים לשים לב ל-A&C.
הם מופיעים במקומות שוליים, בבתי ספר ומרכזי נוער, ומשיגים קהל עוקבים נאמן.
המוזיקה שלהם הופכת לסמל למרד, ניכור וכנות.
לפתע, מגלה חברת תקליטים גדולה את הלהקה.
הם מציעים חוזה לאנארכי & קוסמוס, אולם סמית' מסרב.
הוא לא רוצה להתפשר על יושרתה של המוזיקה שלו או על המסר שהם מנסים להעביר.
דחייתו של סמית' מעוררת השראה בקרב להקות עצמאיות אחרות.
הוא מראה להם שניתן להצליח בשולי המיינסטרים ובו זמנית לשמור על העצמאות האמנותית.
זה מוביל לירידת המוזיקה הפופולרית המזויפת ועלייתם של אמנים אמיתיים ומקוריים יותר.
ג'ון סמית' אולי מעולם לא זכה לפופולריות עצומה, אך השפעתו על תעשיית המוזיקה הייתה בלתי ניתנת לערעור.
הוא הוכיח שכנות, תשוקה ואי-התפשרות יכולים להביא להצלחה אמנותית וסלול את הדרך לאמנים חדשים.
סיפורו מהווה עדות לאמת הכואבת אך היפה של להיות זמר אמיתי.