הפופוליזם העולה של טראמפ כיצד הגלובליזציה יצרה תרבות של כעס

דונלד טראמפ והעליית הפופוליזם בארה"בשנות כהונתו של דונלד טראמפ כנשיא ארצות הברית סימנו עלייה בולטת בפופוליזם, תופעה המתאפיינת בהתנגדות לאליטות ובתמיכה ב"אדם הפשוט".
טראמפ ביטא באופן עקבי את תחושותיו של בוחריו, שהרגישו שהמערכת מוטה נגד אינטרסיהם.
הוא תקף את אמצעי התקשורת, האקדמיה והממסד הפוליטי בוושינגטון הבירה, והאשים אותם בהתעלמות מדאגות האמריקאים מן המעמד הבינוני.
ההתקפות הללו מצאו הד בקרב רבים שאמינתם במוסדות הללו התערערה.
הם ראו בטראמפ מועמד מבחוץ שהבטיח לערער את הסדר הקיים ולטפל בבעיותיהם.
כתוצאה מכך, טראמפ זכה בתמיכה משמעותית מקרב בוחרים לבנים ממעמד הפועלים, במיוחד במדינות שנפגעו מהתחרות הגלובלית.
הוא גם זכה בתמיכה בקרב פלחים פוליטיים מסורתיים יותר, כמו אוונגליסטים ואנשים כפריים.
הפופוליזם תחת טראמפ לא היה מוגבל רק לארצות הברית.
תנועות פופוליסטיות דומות עלו בבריטניה, צרפת, איטליה ומדינות אחרות.
מגמות אלו משקפות את הכעס והתסכול הגוברים בקרב קבוצות גדולות של אזרחים, אשר מרגישים שהם נותרו מאחור על ידי הגלובליזציה והשינוי הטכנולוגי.
הפופוליזם יכול להיות כוח חיובי כאשר הוא נרתם לשיפור חייהם של אנשים מן המעמד הבינוני.
עם זאת, זה יכול להיות גם כוח מסוכן כאשר הוא מנוצל לניצול שנאה וחרדה.
חשוב לזהות את הגורמים הבסיסיים לפופוליזם ולפנות לדאגותיהם של האזרחים הלגיטימיים, תוך כדי שלילת השיח הסית והקיצוני.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *