הצד האפל של הון אנושי חשיפת העבר המעוות מאחורי מונח פוליטי

ההיסטוריה האפלה מאחורי "ההון האנושי"בעיצומה של מערכת הבחירות של שנת 2020, מונח אחד שב אל מרכז הבמה הפוליטית:
"הון אנושי".
נשיא לשעבר דונלד טראמפ השתמש במונח זה שוב ושוב כדי לתאר את העובדים האמריקאים, והציע כי יש להשקיע בהם כדי להגביר את הפרודוקטיביות הכלכלית.
אולם, המונח "הון אנושי" נושא עמו היסטוריה אפלה.
מקורו במאה ה-19, כאשר כלכלנים ופילוסופים הגנו על רעיון העבדות כצורה של השקעה בהון האנושי.
הם טענו שעבדים היו נכסים יקרים שיש לשמר ולהגדיל את ערכם.
עקרונות אלו השפיעו רבות על מדיניות ארצות הברית בתחילת המאה ה-20.
חוקים כמו חוק הגבלת ההגירה משנת 1924, שסייע להגביל את ההגירה מצפון אירופה, נועדו לשמר את "הון האנושי" הלבן.
בדומה לכך, תוכנית הממשלה לחמישה ימים בשבוע בשנות ה-30 של המאה ה-20, נועדה להגן על שעות העבודה של העובדים הלבנים, תוך הגבלת ההזדמנויות למיעוטים.
ההיסטוריה האפלה הזו צריכה להזכיר לנו את הסכנות הכרוכות בשימוש במונח "הון אנושי".
זוהי תזכורת לכך שכוונתם של אנשים, לא משנה כמה טובים, יכולה להתערבב עם אידיאולוגיות מזיקות.
המושג "הון אנושי" נושא גם השלכות מרחיקות לכת על המדיניות הציבורית המודרנית.
לדוגמה, זה עלול להוביל להתייחסות לעובדים כ"משאבים" שיש לנצל ולאנשים שיש להשקיע בהם.
גישה זו עלולה לעודד תכניות חברתיות שמטרתן להגדיל את הפרודוקטיביות על חשבון רווחת האדם.
חשוב לזכור שתוויות כמו "הון אנושי" משקפות את הערכים והאמונות של החברה שלנו.
חשוב לבחון בזהירות את ההשלכות המוסריות של המונחים שאנו משתמשים בהם ולאתגר את הרעיונות שעלולים להנציח אי צדק חברתי.
השפה היא עוצמתית, וביכולתנו להשתמש בה כדי לקדם חברה צודקת ומכילה יותר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *