הדחף לחידה: ליאונרדו דה וינצ'י, איש הרנסאנס הניגודבגני המוח המבריק של לאונרדו דה וינצ'י, חידות וציורים שזורים היו כמו במבו לז'יק: בלתי ניתנים לחלוקה זה מזה. הדחף לפתור חידות היה חלק בלתי נפרד מהרנסנס הזה, שהיה איש של סודות וחידות.השילוב האקלקטי של כשרונותיו של לאונרדו, שנע בין אמנות למדע, השתקף בהתלהבותו לחידות. בחידת ה"הכפולה", שרטט לאונרדו שתי פנים במראה, ויצר אשליה של פנים יחיד או שניים בתנועת עין פשוטה. חידת "הנחש" ניסחה משוואה מורכבת שהתפתחה לנחש.הציורים של לאונרדו עמוסים גם בחידות סמליות. ב"מונה ליזה", חיוכה המסתורי חמקמק ככל חידה לא פתורה. ב"הסעודה האחרונה", הסדר ותנוחות התלמידים מסתירים סודות הממתינים לפיענוח.הדחף של לאונרדו לחידות היה מונע על ידי כמיהתו להבין את העולם ולגלות את סודותיו הנסתרים. חידות סיפקו לו דרכי לחקור את מורכבויות התפיסה, הגיאומטריה והטבע.במאה ה-21, החידות ממשיכות לשבות את המוח שלנו לפתור אותן. הן מזינות את הסקרנות שלנו, בוחנות את כישורי ההיגיון שלנו ומעוררות את היצירתיות שלנו. כמו לאונרדו דה וינצ'י, החידות מורות לנו שהעולם הוא מלא פלאים ושאלות בלתי פתורות, ומעודדות אותנו להמשיך בחקירה ובגילוי.הדחף לפתור חידות הוא תכונה אנושית עמוקה, השורשת בצמא שלנו לידע, הבנה ותשוקה לאחד עם הסודות המפתים של העולם סביבנו.
