הקולות המשתיקים של המלחמה תעשיית המוזיקה האוקראינית משתתקת נוכח הזוועות

הקולות שהשתיקו המלחמהבתוך אימת המלחמה באוקראינה, קולותיהם של אמנים נאלמו דום.
תעשיית המוזיקה, שהיא חוט החיים של הביטוי התרבותי, השתתקה נוכח אימי הלחימה.
בין הנפגעים ישנם אמנים אוקראינים רבים שהקריירות שלהם נגדעו באחת.
להקות כמו "אוקיאן אלזי" ו"בוםבוקס" ראו את סיבובי ההופעות שלהם מבוטלים.
זמרות כמו אני לוראק וסוופילנה בובליוק נאלצו לברוח מבתיהן ולמצוא מקלט במדינות שכנות.
מלבד האובדן הטרגי של קולות אלה, המלחמה גם ערערה את התשתית התרבותית באוקראינה.
אולמות קונצרטים נפגעו או נהרסו, ציוד סאונד הושמד, ומועדוני לילה נאלצו לסגור את שעריהם.
אולם, ממש כמו החוסן של העם האוקראיני, גם רוח המוזיקה לא נשברה.
אמנים ממשיכים ליצור מוזיקה תחת מעטה המלחמה, תוך שהם משתמשים בה ככלי לביטוי ובריחה.
שירים כמו "שטיבו" של "אנטון ולייב" ו"מלחמת הקודש" של "גוצ'לק" הפכו להמנונים למאבק אוקראינה.
זמרים ברחבי העולם עמדו בפרץ והפכו את קולם לנשק בסיוע הומניטרי.
אד שירן, סטינג ובון ג'ובי הם רק כמה מהאמנים הבולטים שהופיעו כדי לגייס כספים לעם האוקראיני.
בעיצומה של המלחמה האכזרית הזו, המוזיקה ממשיכה לשמש כקרן אור בחושך, מושיטה יד לאחווה ועוזרת לאוקראינה לעמוד על רגליה.
קולותיהם של אמנים עשויים להשתתק באופן זמני, אך הנחישות שלהם תישמע עוד זמן רב לאחר שכלי הנשק יושתקו.