הקול הסודי של האוכל מה היה אומר האוכל אם יכול היה לדבר

אם האוכל יכול היה לדבר.
.
.
אם האוכל יכול היה לדבר, הוא היה מספר לנו על המסע יוצא הדופן שלו, מהחווה אל השולחן.
הוא היה מספר על הופעותיו הראשונות כזרע זעיר, סופג את שמש האביב ומזין את אדמת האימהות.
הוא היה מצייר תמונה של שורשים יורדים עמוק אל האדמה, צמאים ללחות חיונית.
הוא היה מזכיר את ימי הקיץ הארוכים, כשעליו מתנופפים ברוח כמו רקדנית בלרינה, קולטים את קרני השמש וממירים אותן לסוכרים מזינים.
הוא היה מספר על מאבקו בשלשולים עזים, גופו הנאבק בסערות הטבע.
כשהציפורים היו מצייצות את מנגינת הסתיו, האוכל היה מתכונן לקור המתקרב.
הוא היה מייצר עמילנים וצובר שומן, מכינים את עצמו לשנת החורף הארוכה.
בזמן שהשלג כיסה את הארץ בשמיכה לבנה, האוכל היה שוכן בשלווה מתחת לאדמה, חולם על הימים החמים יותר שבו יבוא.
ואז, עם האביב, הוא היה מנביט שוב, מלא בחיים חדשים.
הוא היה פורח במלוא תפארתו, פירותיו וירקותיו מציעים מסר יפה על עמידות וצמיחה.
אם האוכל יכול היה לדבר, הוא היה מלמד אותנו על החשיבות של טיפוח אדמתנו ושמירה על סביבתנו.
הוא היה מזכיר לנו את הערך התזונתי שלו, לא רק לגופנו אלא גם לנפשנו.
הוא היה מתחנן לפנינו לכבד את מקורו ולצרוך אותו בתבונה.
הוא היה מפציר בנו לבזבז פחות כדי למנוע רעב ולתמוך בחקלאים שמאפשרים לנו ליהנות ממזוננו כל יום.
אז בפעם הבאה כשאתם נותנים ביס באוכל, קחו רגע כדי להרהר במסע המופלא שלו.
כבדו את המקור שלו והעריכו את התפקיד שהוא ממלא בהישרדות ורווחת האנושות.