הקול שהדהד מתוך התופת סיפור הישרדותה של זמרת האופרה בשואה

הכוח המהפנט של המוזיקה:
סיפורה של זמרת ששרדה שואהבמערבולת האפלה של השואה, בינות לזוועות והייאוש, נצנץ קרן אור בודד:
קולה של הילה אלינסקי.
זמרת האופרה היהודייה-פולנייה שרדה את גטו ורשה ואת מחנות ההשמדה, והשתמשה במתנתה הנדירה כנשק נגד עוולות.
הצעירה אלינסקי החלה את דרכה כזמרת אופרה מצליחה בשנות ה-30.
עם פרוץ המלחמה, היא נכלאה בגטו ורשה, שם הצטרפה לאנסמבל מוזיקה מחתרתי.
בעוד הגרמנים ניסו לדכא את רוחם של האסירים, הם ניחמו זה את זה דרך שירה, שהדהדה בין קירות הגטו.
ב-1943, אלינסקי נשלחה למחנה העבודה פוניאטובה.
שם, היא נאלצה לעבוד עד אפיסת כוחות.
אך גם בתנאים הנוראיים הללו, היא סירבה להשתיק את קולה.
היא שרה לנשים האחרות, ומילאה את אוזניהן בתקווה ובכוח.
ב-1945, לאחר ששרדה את התופת, אלינסקי חזרה לפולין והמשיכה לשיר.
היא השתמשה בבמת האופרה כדי להעיד על זוועות השואה, ושירתה הפכה לסמל לתקווה ואומץ.
סיפורה של אלינסקי הוא עדות לכוחה המטלטל של המוזיקה.
בתקופה של אכזריות חסרת רחמים, המוזיקה סיפקה מקום מקלט, נתנה תקווה וחיזקה את רוח האנוש.
קולה של הילה אלינסקי היה נר דולק בחושך, זוהר של התנגדות נגד החושך.
המורשת שלה ממשיכה לחיות בקרב אמנים ובני אדם ברחבי העולם, ומזכירה לנו את חשיבותה של האמנות ככלי למחאה, תקווה וריפוי.