הקרב הפוליטי העז סביב שינויי האקלים מי מפחד מהאמת הירוקה

הפוליטיקה הסוערת של שינוי האקליםשינוי האקלים הפך לסוגיה פוליטית לוהטת ברחבי העולם.
בזמן שחלק מהפוליטיקאים מכירים בחומרת האיום ומבקשים לנקוט פעולה, אחרים מזלזלים בסכנות או מתנגדים לאמצעים מיתון.
אחת הדוגמאות הבולטות ביותר לסערה הפוליטית סביב שינוי האקלים הוא ממשל טראמפ בארצות הברית.
הנשיא לשעבר, דונלד טראמפ, סירב להכיר בהסכמה המדעית סביב שינוי האקלים ונסוג מהסכם פריז – הסכם בינלאומי מרכזי למאבק במשבר האקלים.
התנגדותו של טראמפ לשינוי האקלים נבעה בחלקה מקשרים בין התעשיות החוצבות דלק מאובנים למפלגה הרפובליקנית.
תעשיות אלו תרמו נכבדות למסעות הבחירות של רפובליקנים ופעלו לאחור כדי למנוע חקיקה שמגבילה את פליטות הפחמן.
מנגד, הדמוקרטים בעקביות תמכו בצעדים לטיפול בשינוי האקלים.
הם הכירו בקונצנזוס המדעי סביב המשבר וקראו לצמצום פליטות הפחמן, השקעה באנרגיות מתחדשות והכנה לקיצוניות מזג האוויר.
הסערה הפוליטית סביב שינוי האקלים משקפת את השסע האידיאולוגי העמוק בחברה האמריקאית.
בזמן שרפובליקנים רבים נוטים להיות ספקניים לגבי מדע שינוי האקלים ומעדיפים גישות מבוססות שוק, דמוקרטים רבים דוגלים בפתרונות תקינה ממשלתיים חזקים יותר.
השלכות הסערה הפוליטית הזו הן עצומות.
עיכוב הפעולה האקלימית על ידי ממשל טראמפ תרם להרחבת המשבר האקלימי, ומוביל לאירועי מזג אוויר קיצוניים תכופים ומסוכנים יותר.
במקביל, הקריאה המתמשכת של הדמוקרטים לפעולה מספקת תקווה שארצות הברית בסופו של דבר תחזור להיות מנהיגה עולמית במאבק בשינויי אקלים.
חיוני שפוליטיקאים יכירו בסיכונים המוחשיים של שינוי האקלים וינקטו צעדים משמעותיים לטיפול במשבר.
אידיאולוגיות פוליטיות צרות לא צריכות לעמוד בדרך להבטחת עתיד בר-קיימא לדורות הבאים.