התשוקה הבלתי נלאית ששרפה את מייקל ג'ורדן עד לגדולה

התשוקה הבלתי נלאית של מाइקל ג'ורדןמייקל ג'ורדן, אגדת הכדורסל המפורסמת בכל הזמנים, נודע לא רק בכישרונו יוצא הדופן אלא גם בתשוקה הבלתי נלאית שלו למשחק.
המסע שלו לפסגת הספורט היה מונע על ידי דחף בלתי ניתן לריסון להשתפר, לנצח ולעורר השראה.
כילד, ג'ורדן היה כוכב כדורסל בתיכון ששאף להצליח ב-NBA.
למרות שלא התקבל בתחילה לאוניברסיטת דרום קרוליינה, הוא עבד ללא לאות כדי לשפר את משחקו וקיבל מלגה צנועה בצפון קרוליינה.
בתקופתו בטאר הילס, ג'ורדן פיתח את הרגל העבודה הקשה הנודעת שלו.
הוא שעות ארוכות בשיפור הזריקות שלו, הגנתו ומשחקו האגרסיבי.
תשוקתו העזה הובילה אותו לאליפות ה-NCAA ב-1982, ולהיבחר על ידי שיקגו בולס בדראפט ה-NBA.
ב-NBA, ג'ורדן עבד ללא לאות כדי להפוך לשחקן שלם יותר.
הוא למד טכניקות הגנתיות חדשות, הרחיב את טווח הקליעות שלו והפך למנהיג מניע במגרש.
תשוקתו למשחק הניעה אותו לשתי זכיות תואר ה-NBA רצופות (1991-1993) ו-72 ניצחונות בעונה הסדירה (1995-1996).
לאחר פרישתו מה-NBA לראשונה, ג'ורדן עסק בבייסבול מקצועי אך במהרה גילה שהוא אינו יכול להימנע מהמגרש.
הוא חזר לשיקגו בולס ב-1995 וזכה בשלוש אליפויות נוספות ב-NBA (1996-1998).
התרומה של ג'ורדן לכדורסל היא בלתי ניתנת לערעור.
הוא כח מניע לקידום הפופולריות העולמית של המשחק והפך לסמל לנחישות, עבודת צוות ותשוקה יוקדת.
מורשתו תמשיך להוות השראה לספורטאים ודורות של אוהדים כאחד, ומזכירה את הכוח הבלתי ניתן לריסון של התשוקה האנושית.