במרכז הבמה הפוליטית ניצבת דמותו המורכבת והשנויה במחלוקת של ולדימיר פוטין. כנשיא רוסיה זה יותר משני עשורים, פוטין עיצב את גורלה של רוסיה בעידן שלאחר המלחמה הקרה.מנהיגותו של פוטין התאפיינה בשילוב של דיכוי פוליטי, התרחבות טריטוריאלית ורטוריקה אנטי-מערבית. הוא סגר על כלי תקשורת עצמאיים, העמיד לדין יריבים פוליטיים, וצירף את חצי האי קרים לאיחוד הרוסי בשנת 2014. בנוסף, הוא הציג את רוסיה כ"מעוז ערכים מסורתיים" והתנגד בתוקף לנישואים חד מיניים וזכויות להט"ב.מדיניותו הפנים רוסית של פוטין הובילה לריכוז כוח משמעותי בידיו. הוא שינה את החוקה האוסרת עליו לכהן יותר משתי קדנציות רצופות, העניק לעצמו סמכויות נרחבות וקרא לפולחן אישיות סביבו. תומכיו רואים בו כמגן אומה, בעוד שמבקריו מאשימים אותו בדיקטטורה.על הבמה הבינלאומית, פוטין פעל להרחיב את כוחה של רוסיה ולהתנגד להשפעה מערבית. הוא סיפק תמיכה צבאית למשטרים סמכותניים כמו בשאר אל-אסד בסוריה, התערב בבחירות בארה"ב ב-2016 והפעיל מלחמת מידע כנגד המערב.מדיניותו של פוטין גררה תגובות בינלאומיות מעורבות. המערב הטיל סנקציות על רוסיה בשל סיפוח קרים ותמיכתה בבדלנים במזרח אוקראינה. עם זאת, סין מספקת תמיכה הולכת וגוברת לרוסיה, ורואה בפוטין כבעל ברית במאבק נגד ההגמוניה האמריקאית.מורשתו של פוטין היא מורשת מעורבת. תומכיו מייחסים לו את השבתה של רוסיה לאחר שנות הכאוס שלאחר התפרקות ברית המועצות. מבקריו מאשימים אותו בדיכוי החופש ובשחיתות רחבת היקף. עם זאת, אין ספק שפוטין השאיר חותם בל יימחה על הפוליטיקה הרוסית והעולמית בעודו ממשיך לעצב את פני העולם במאה ה-21.
