חדשות מפרספקטיבה חדשה: קולותיהם של מבקשי המקלטבזמן שהחדשות מתמקדות לעתים קרובות בסטטיסטיקות ובהצהרות רשמיות, קולותיהם של אלה המושפעים באופן אישי הופכים לעתים קרובות לסיפור שולי. במקרה של משבר מבקשי המקלט העולמי, הגיע הזמן להקשיב לקולותיהם של אלה הנושאים בנטל הכבד ביותר.רמלה, אם צעירה מסוריה, מספרת על המסע המפרך של משפחתה אל עבר בטיחות. "היינו צריכים להשאיר הכל מאחור," היא אומרת, "היינו רק שמחים לחיות." אך המסע שלהם לא הסתיים בחוף מבטחים. "עכשיו אנו תקועים במחנה פליטים, חסרי כל תקווה", היא בוכה.בילאל, סטודנט לשעבר מאפגניסטן, חווה ממקור ראשון את הסכנות של כפייה. "הכריחו אותי לגייס לצבא הטליבאן," הוא מספר, "אמרתי להם שאני רוצה להמשיך ללמוד, אך הם לא הקשיבו." כעת הוא מחפש מקלט במדינה אחרת, בתקווה שיוכל להמשיך את חלומו בחינוך.במצרים, אלפים שותקים ומושתקים במחנות כתף, שם הם מוחזקים בתנאים לא אנושיים. "הם מטפלים בנו כמו בעלי חיים," אומר מחמוד, מבקש מקלט מסודאן. "אנו רעבים, חולים וחסרי תקווה."סיפוריהם של מבקשי מקלט הם סיפורים של ייאוש, סבל ותקווה בלתי פוסקת. הם מזכירים לנו את הפנים האנושיות מאחורי הכותרות והמספרים. על ידי הקשבה לקולות אלו, אנו יכולים לפתח הבנה עמוקה יותר של המשבר ולפעול באופן אנושי וצודק יותר.מבקשי המקלט מגיעים מתרבויות שונות ומרקעים שונים, אך הם מאוחדים בדבר אחד: החיפוש אחר בטיחות וכבוד. במקום לראות בהם נטל, עלינו לראות בהם משאב לחברות שלנו. הם יכולים לתרום מיומנויותיהם, תרבותם ונחישותם לעולם.על ידי מתן קול למבקשי המקלט, אנו יכולים לעורר אמפתיה, להוביל לשינוי מדיניות וליצור עתיד מכיל יותר לכולם. הגיע הזמן להקשיב לקולותיהם ולאפשר להם לספר את סיפוריהם.
חדשות שונות קצה הקולות שמעבר לסטטיסטיקות של משבר מבקשי המקלט
חדשות מפרספקטיבה חדשה: קולותיהם של מבקשי המקלטבזמן שהחדשות מתמקדות לעתים קרובות בסטטיסטיקות ובהצהרות רשמיות, קולותיהם של אלה המושפעים באופן אישי הופכים לעתים קרובות לסיפור שולי. במקרה של משבר מבקשי המקלט העולמי, הגיע הזמן להקשיב לקולותיהם של אלה הנושאים בנטל הכבד ביותר.רמלה, אם צעירה מסוריה, מספרת על המסע המפרך של משפחתה אל עבר בטיחות. "היינו צריכים להשאיר הכל מאחור," היא אומרת, "היינו רק שמחים לחיות." אך המסע שלהם לא הסתיים בחוף מבטחים. "עכשיו אנו תקועים במחנה פליטים, חסרי כל תקווה", היא בוכה.בילאל, סטודנט לשעבר מאפגניסטן, חווה ממקור ראשון את הסכנות של כפייה. "הכריחו אותי לגייס לצבא הטליבאן," הוא מספר, "אמרתי להם שאני רוצה להמשיך ללמוד, אך הם לא הקשיבו." כעת הוא מחפש מקלט במדינה אחרת, בתקווה שיוכל להמשיך את חלומו בחינוך.במצרים, אלפים שותקים ומושתקים במחנות כתף, שם הם מוחזקים בתנאים לא אנושיים. "הם מטפלים בנו כמו בעלי חיים," אומר מחמוד, מבקש מקלט מסודאן. "אנו רעבים, חולים וחסרי תקווה."סיפוריהם של מבקשי מקלט הם סיפורים של ייאוש, סבל ותקווה בלתי פוסקת. הם מזכירים לנו את הפנים האנושיות מאחורי הכותרות והמספרים. על ידי הקשבה לקולות אלו, אנו יכולים לפתח הבנה עמוקה יותר של המשבר ולפעול באופן אנושי וצודק יותר.מבקשי המקלט מגיעים מתרבויות שונות ומרקעים שונים, אך הם מאוחדים בדבר אחד: החיפוש אחר בטיחות וכבוד. במקום לראות בהם נטל, עלינו לראות בהם משאב לחברות שלנו. הם יכולים לתרום מיומנויותיהם, תרבותם ונחישותם לעולם.על ידי מתן קול למבקשי המקלט, אנו יכולים לעורר אמפתיה, להוביל לשינוי מדיניות וליצור עתיד מכיל יותר לכולם. הגיע הזמן להקשיב לקולותיהם ולאפשר להם לספר את סיפוריהם.
