חידות פילוסופיות הדרך אל תהום המחשבה

לודוויג ויטגנשטיין:
חידות ותהום הפילוסופיהלודוויג ויטגנשטיין, הפילוסוף האוסטרי המפורסם, השאיר חותם בל יימחה על עולם הפילוסופיה של המאה ה-20.
אחת מתרומותיו הידועות ביותר היא ספרו "טראקטט לוגיקו-פילוסופי", אשר הציג צורה חדשה ורדיקלית של הגות לוגית.
חלק מרכזי בטראקטט היה דיון בחידות פילוסופיות.
לדעת ויטגנשטיין, חידות רבות נובעות מאי בהירות בשפה.
הוא טען ששפה רגילה מלאה בפרדוקסים ומלכודות שאנו עלולים ליפול לתוכם אם איננו זהירים.
לדברי ויטגנשטיין, הדרך לפתור חידות פילוסופיות היא לחשוף את הבלבול הלוגי שמסתתר מאחוריהן.
הוא הציע שנטיל את משחקי השפה שלנו – כלומר, הדרכים שבהן אנו משתמשים בשפה בנסיבות שונות – ונגלה את הגבולות שלהם.
ויטגנשטיין האמין שאם נבהיר את השפה שלנו מספיק, נראה שחלק מהחידות הידועות כיום אינן חידות כלל.
הן פשוט נובעות משימוש שגוי בשפה או מהשלכות שאינן קשורות למציאות.
למשל, אחת החידות הפילוסופיות הקלאסיות היא פרדוקס השקרן:
האם אדם יכול לומר "אני משקר" מבלי לשקר? ויטגנשטיין טען שפרדוקס זה נובע משימוש לא נכון במילה "שקר".
אם ננתח בזהירות את משחקי השפה שלנו, נבין ש"אני משקר" היא אמירה שניתן להגיד רק אם היא שקרית, ולכן היא אינה יכולה להיות גם אמת וגם שקר בו זמנית.
ויטגנשטיין טען שמרגע שנחשוף ונפתור את החידות הלוגיות הללו, נגיע ל"תהום הפילוסופיה".
זו נקודה שבה המילים כבר לא יכולות להביע את המחשבות שלנו, וכל שאלה שאנו שואלים מובילה אותנו לפרדוקס.
התהום הפילוסופית של ויטגנשטיין מעמידה בפנינו אתגר מתמשך.
זו תזכורת לכך שגבולות השפה שלנו הם גם גבולות הידע שלנו, ושהחיפוש אחר משמעות הוא מסע נצחי שניתן לחקור אותו אך לעולם לא לפתור אותו לחלוטין.